תיג

הזהיר ומקדשי תיראו שאחר כל עליות המדריגות צריך אתה לעורר מדת היראה בנפשך כי היא העולה על כולנה אע"פ שהיא סוף כל המדריגות שהוא מאצי' לבי"ע כנ"ל.

וביאור טעם הדבר ילה"ק מארז"ל גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות¹¹⁶ והיינו בין שתי שמות דהוי' ואדני וכמ"ש מכון לשבתך כו' ה' מקדש אדני כוננו ידיך¹¹⁷ כו', ונמצא שהמקדש הוא המחבר בחי' הוי' ואדני¹¹⁸ כי אדני הוא בחי' יחו"ת¹¹⁹ ד"ת מאין ליש והוי' הוא בחי' ד"ע¹²⁰ יחו"ע¹²¹ מיש לאין היינו שלמעלה הוא יש האמיתי וכולא קמי' כלא חשיב¹²² ושיהי' הביטול למטה כמו למעלה זהו יחוד שתי דעות הנ"ל וזה נעשה ע"י המקדש, והטעם כי על המקדש נא' מה נורא המקום הזה¹²³ כו' ובחי' נורא שרשו בבחי' הקו"ח ולכן נא' והנורא בתוס' וי"ו¹²⁴ כי הגדול הגבור הוא בחי' חו"ג ששרשם בבחי' ראשית הקוין שהם בחי' חו"ב משא"כ נורא הוא בחי' מדת הת"ת ששרשו בבחי' פנימי' הקו"ח שלמעלה מהתחלקות ג' קוין לזה נא' והנורא בתוס' וי"ו וידוע דהוי"ו נק' אות אמת¹²⁵ להיותו מושרש באמת העצמות [... וכידוע דבחי' פנימי' הקו הוא מאא"ס שלפני הצמצום שהאור הוא כעין המאור שהוא בחי' אמתת העצמות שלמעלה מגילוי אור כו' וד"ל. ..]¹²⁶. והנה בחי' נורא זה שורה במקדש כו' כנ"ל לזאת ע"י המקדש נתייחדו ב' הדיעות דהוי' ואדני להיותו בשרשו למעלה מהם שהוא בבחי' הקו"ח כו'. וזהו ג"כ הטעם דגדול העונה אמן¹²⁷ יותר מן המברך כי מברך נק' המשפיע למקבל והמקבל הוא בחי' שם אדני והמשפיע הוא בחי' הוי' אבל העונה אמן הוא המייחד הוי' ואדני כי אמן בגימ' הוי' ואדני¹²⁸ וכיון שהוא מייחדם ע"כ לומר¹²⁹ שהוא למעלה מהם כו'. ועי"ז יובן מה שהזהיר ומקדשי תיראו כי היראה נמשכת מבחי' נורא השורה במקדש ה' ובחי' זאת שרשה בבחי' הקו"ח ששרשו באמתת עצמות המאור שלמעלה מכל מיני גילוי אור דבחי' שבת הנ"ל [... והיינו למעלה אפי' מבחי' שבת שבתון שהוא בחי' התגלות תעה"פ שלמעלה מבחי' חכ' והיינו בחי' ג"ר דע"י שזהו מל' דא"ק שהוא בחי' גילוי