רנב

ההתגלות שלהם בלב שנק' לידת המדות להיות¹¹⁰ כ"א ע"י ההשגה דבינה כמו שאנו רואים בחוש שא"א להיות התפעלות אהוי"ר בלב כ"א כאשר בא ענין האלקי לידי השגה במוח בינה דווקא וכמו אב ואם שגם שעיקר הולד הוא מבחי' הטיפה שנמשכה מן האב אבל הציור ברמ"ח אברי' בגילוי שזהו"ע העיבור והגילוי שלו להוציאו לאויר העולם הנק' לידה¹¹¹, כ"ה בענין המשכת קדש העליון שהוא בחי' המשכת העונג במדות א"א להיות כ"א כאשר בא מתחילה במורגש שנק' בחי' שמחה שהוא בבחי' בינה.

וזהו"ע ב' בחי' שיש בימים טובים הא' במה שנק' מועדי הוי' שהו"ע יעוד והתחברות דהמשכת החכ' הנק' הוי'¹¹² בבחי' בינה כו', כי מועדי הוא ענין התחברות כמ"ש הילכו שנים יחדיו¹¹³ בלתי אם נועדו, וכן ונודעתי לך¹¹⁴ כו', אך מה שנמשך מבחי' הבינה במדות שהם בבחי' זמן והיינו מקור הזמן כנ"ל זהו בחי' ב' שעי"ז נק' בשם זמנים. והנה זה תלוי בקדושת ישראל¹¹⁵ דקדשינהו לזמנים כו', משא"כ ההמשכה מחכ' לבינה נעשה ממילא כו', ולכן אל תקראו אותם אתם כתיב¹¹⁶ שזהו"ע שישראל מקדשים לזמנים ע"י¹¹⁷ מתורגם בזמניהן דווקא משא"כ מועדי הוי' שהוא ענין ההמשכה מחכ' לבינה שהוא עדיין למעלה מהזמן שהוא במדות כנ"ל אינו מתורגם רק מועדיא הוי', ולכן גם בתיקון של נוסח התפלה שההודאה על עיקר המכוון דימים טובים שהוא שימשך מלמעלה מן הזמן בזמן דווקא שהוא ענין המדות לכן תקנו לומר והזמנים דווקא ולא המועדים, ובבחי' זאת א' מקדש ישראל כי בחי' זאת תלוי בקדושת ישראל שמקדשים אותם כו' וד"ל.

והנה ע"ד דוגמא דהפרש הנ"ל שבין שבת ליו"ט כ"ה ההפרש בין תורה למצות. כי הנה כתיב ואברהם זקן בא בימים¹¹⁸ וא' ע"ז הזוהר באינון יומין עילאין¹¹⁹ ומאן דגרע יומא חדא גרע לבושא חדא, ולכאורה למה לא יוכל להשלים המצוה שחסר ביום אחד שיעלה¹²⁰ ביום שאחריו ב' מצות ולמה תלוי ענין הזה של הבירורים והמשכות שנעשי' ע"י המצות בזמן דווקא, אך עם הנ"ל שעיקר ענין המצות הוא ע"ד ימי¹²¹ם טובים שהמכוון להמשיך למעלה מהזמן בזמן דווקא ולכן אם חסר יום אחד ולא עשה בו המצות השייך לו אעפ"י שיעשה ביום שאחריו ב' מצות