רמא

כו' כי מלך הוא מל' דאצילות כמ"ש בבחי' אצילות עצמו שעל ידה נגלו כל האורות עליונים הגנוזים בתורה לנשמות דאצילות שהם מבחי' עלמא דאתכסייא כנ"ל, ומשנה למלך הוא מל' דמל' דאצילות הנעשית כתר לברי' יצי' עשי' שע"י בחי' זאת נגלו כל האורות הנ"ל גם לנשמות דבי"ע כו'. והנה ידוע שבאצילות עצמו מאיר אוא"ס ע"י אמצעות החכ"ע⁹⁶ בלבד כו' והגם שנמשך בכל עולם האצילות שהן זו"נ דאצילות ע"י הבינה ואין הבינה משמשת אלא לבחי' מעבר בלבד ולא נשתנה השפע דח"ע על ידה כו' משא"כ כשנצרך להאיר בבי"ע מוכרח להתלבש בבחי' בינה והיינו המסך שבין אצילות לבריאה⁹⁷ ששרשו מבחי' בינה⁹⁸ כידוע וממילא נשתנה השפע שבאצילות ואז יכולים גם נש"י דבי"ע לקבל זה הגילוי. והנה ידוע דמשה זכה לבינה⁹⁹ וזהו משה מפי עצמו אמרן כי פי עצמו הוא בחי' הבינה המדבר בפיו בכדי להמשיך אור התורה לנשמות דעלמא דאתגלייא כו'. ונמצא המובן מכל הנ"ל אשר כל התורה ואפי' משנה תורה קדמה לעולם והיתה כתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה היינו האותיות דגליף גליפו בטהירו עילאה כנ"ל ואח"כ נמשכה באצילות ע"י כתר הממוצע כו' והוא המדבר ומספר שכך כתוב בתורה הקדומה וע"י דיבור זה נעשה באצילות ג"כ שנמשך דבר הוי' היינו חכ"ע אל משה היינו יסוד אבא ומשם נמשך במל' והיינו לאמר ומשם אל בנ"י שהם בחי' נו"ה ברא כרעא דאבוה¹⁰⁰ אך בד' ספרים הראשונים לא נשתנית השפע רק נמשכה דרך מעבר בלבד כנ"ל ומשנה תורה נמשך ע"י התלבשות גמור בפי משה שהוא בחי' בינה ולכן נתקבל עי"ז אור התורה לדור שנכנס לא"י, אך כח זה המלביש שהוא בחי' בינה פי משה שנק' מסך שרשו יותר גבוה והוא כענין תושבע"פ ששרשה בבחי' סופר למעלה מתושב"כ שנק' ספר¹⁰¹ כו'.

והנה עם כל הנ"ל יובן ענין הפסוק דמועדי הוי' דמש"א וידבר הוי' היינו אוא"ס שבחכ"ע שנק' הוי' כמ"ש הוי' בחכ'¹⁰² והוא דיבר והמשיך למשה והודיע לו מועדי הוי' הוי' זה הוא אוא"ס שבמדות דאצילות שמתייחד במל' דאצי' שהוא מקור הזמן בזמנים¹⁰³ אלו הכתובים אח"כ וכמ"ש בפ' ד' אשר תקראו אותם במועדם ותרגם ע"ז די תערעון יתהון בזמניהן שהוא בחי' המל' מקור הזמן כנ"ל. ואח"כ אמר אלה הם מועדי ומאמר זה אומר עצמו' המאציל שהוא המדבר ע"י כתר הממוצע הנ"ל ואומר שהיחודים האלו הנעשים בזמנים אלו הם מיוחדים בעצמותי ואני הוא המייחד