תמו

פנימי' ועצמו' אא"ס להביאו לידי גילוי בעולמות בי"ע בדרך מעבר, ועיקר הקביעות של דירה שלו הוא למטה בנפש שבגוף ע"י כלי המצוות בגשמי' ועי"ז נמשך בחי' הביטול בנפשם בקביעות לעצמו' ומהות אא"ס שלמעלה מהשתלשלות לגמרי וכענין אנכי⁸⁰ כו' ועיין בשער חג המצות⁸¹, ולזה אנו קורים בשם גילוי אמיתי, ואפי' גילוי כזה אינו מושלל ממנו ויוכל להתגלות כמ"ש בנשמות המוגבלים מאין ליש בגופים גשמי' שזה מורה על עומק יכולתו שהוא בבחי' א"ס פי' שיוכל להתגלות בבחי' א"ס ובמוגבל דייקא כו' וד"ל] רק אדרבה מצד שהוא קדוש בעצם יוכל להתהוות ממנו כל מיני גילוי אפי' גילוי עצמו' בעולמות וכנ"ל [כי השלילה מדבר מורה על גדרי⁸² ולכן הוא מושלל מדבר אחר אבל כיון שהוא קדוש בעצם ואינו בסוג וגדר כלל אינו מושלל משום דבר ויוכל להתהוות ממנו כל מיני השפעות וגילוי'].

וזהו מש"א וכל מאמיני' שהוא כל יכול⁸³ וכמ"ש⁸⁴ לבדו הוא, כי הא בהא תליא מחמת שהוא לבדו לכן הוא כל יכול, וכענין מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי⁸⁵ כו'. והנה ב' בחי' אלו נק' בשם אור העצמי' וזיו העצם שהוא מה שביכולת אור העצמי להתגלות בהשתלשלות [שזה נק' זיו] וזהו המורה על קדושתו ביותר עד שאינו בסוג וגדר כלל ולכן יכול להיות נמצא ממנו הכל ומהות א"ס הנושא וסובל ב' גילוי' אלו עד שאינם הפכיים בו כלל [ואין הכוונה שאינם הפכיי' רק מתאחדי', אלא שהמה דבר אחד ממש שהוא קדושתו העצמי, רק בבחי' הגילוי נבחן לשני בחי' במקבלי' כו' וד"ל]. וזהו ענין שם הקב"ה שקראו לו חז"ל, כי קדוש הוא אורו העצמי וברוך הוא בחי' הזיו שבאור שהוא מה שביכולתו להתגלות כנ"ל והוא הוא מציאות המאור הנושא וסובל שני גילויי' אלו שהמה בו גילוי'⁸⁶ א' ממש וכנ"ל וד"ל]. וזהו מה שקראו המקובלים בחי' אחרונה דא"ס שהוא כח ההתגלות שלו שאינו שייך לעצמו וע"ד שם האדם כו' וזהו נק' מל' דא"ס, ואוא"ס הוא גילוי של העצמי' הנק' מאור [רק שבכאן הוא שם א"ס בדרך השאלה בעלמא מצד שא"א לקרותו באופן אחר אבל באמת לא יתכן בכאן שם א"ס רק בבחי' הרשימו שאחר הצמצום וכמשי"ת כו'].

ומעתה יש להבין ענין הרשימו שנשאר אחר הצמצום שזהו בבחי' אחרונה דייקא וכמ"ש המקובלים ונק' טה"ע, וביאור הדברים יובן ע"פ משל מהשפעת שכל הרב לתלמידו⁸⁷ שבתחילה מוכרח שיתעורר בעצמו לבוא לכלל גילוי שפע במקבל במה שיפיע⁸⁸ שכלו העמוק אלי', והתעוררות זאת נק' בשם רצון להשפיע,