שנד

אדם השובת ונח שבא אל עצמותו כי בתחילה הי' כחות נפשו מתפשטים בעשיית המלאכה וכשגומר את המלאכה אז נכללים כל עשר כחות נפשו כאו"א במקורו גילוי התנועה בכח התנועה וגילוי המדות בכח ומקור המדות וגילוי השכל בכח השכל, וכן הרצון והעונג כו', ועד"ז יובן למעלה בענין ירידת המל' דאצי' בבי"ע לברר בירורים ע"י המצות שמלובש בה ג"כ בחי' חכמה ורצה"ע, וכן בכל נשמה בפרט דוגמת המל' כאשר לומדת התורה ומקיימת המצות מתלבשים בה חכמה ורצה"ע המלובשים בתומ"צ ועי"ז מבררת בירורים בבחי' עולם שנה נפש ואח"כ בגמר הבירור דכל ששת ימים נעשה בחי' שביתה ועלי' ואז מתעלים כל הנשמות בבחי' המל' דאצי' וגם המל' עולה בשרשה בבחי' חכמה ורצה"ע וגם התומ"צ עולין בשרשן בחכמה ורצה"ע ועלייתן הוא לעצמו' הרצון והחכמה כו' [... והיינו ג"כ בחי' העלי' דשבת בתענוג העליון כי ענין התענוג הוא גילוי אור עצמי' עש"כ⁹³ הקבועים ונטועים בעצמי' בנפש כו' וד"ל. ובזה יובן מה שאנו אומרים בשבת קדשינו במצותיך⁹⁴ כו' והלא גם בימות החול אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו אך התומ"צ דחול הם התפשטות הרצון וחכמה אבל בשבת מתגלה עצמי' התומ"צ כמ"ש בעצמי' החכמה ורצון ואז הוא עיקר העלי' דנש"י לעצמי' הקדש ממש כו' וד"ל]. וזהו ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, לכם דווקא שע"י השבת נתעלו בעצמי' הקדש ממש כו' וד"ל [ויתבאר בתוס' ביאור תיבת לכם ע"פ הנ"ל דאע"פ דנש"י מתעלים ע"י המל' וע"י התומ"צ מ"מ מתעלים אח"כ למעלה מבחי' המל' וגם למעלה מן החכמה ורצון למקור התומ"צ והיינו בעצמי' אא"ס וע"י עלי' זאת ממשיכים אח"כ מבחי' עצמי' אא"ס בתומ"צ וגם בבחי' המל' וזהו בכל עסק התורה לשמה לשם התורה עצמה⁹⁵ להמשיך אא"ס בתוכה, וכן במצות נאמר אשר יעשה אותם האדם⁹⁶ כו', וזהו קדש ישראל להוי' ראשית תבואתה⁹⁷ שהם ראשית לתבואה דגלי' דתורה ורזין דאורייתא ורזי דרזין הנק' דגנך תירושך ויצהריך⁹⁸ כו', ונמצא שעיקר עלי' הוא לנש"י להיותם עולים בעצמי' למעלה מן החכמה ורצון וזהו לכם כו' וד"ל].

אך כ"ז הוא כאשר קיים את התומ"צ ושמר א"ע מכל ל"ת בתכליות אבל כאשר ביטול מ"ע כו' שאז עושה פגם וחסרון בהמשכת בחי' קדש העליון ומכ"ש כאשר עבר על ל"ת שאז נזרק למרחוק מאד בסט' דמסאבא שהוא היפוך הטהרה וכמו ע"י עשיית המצוה נזרק למעלה בקדש העליון שזהו שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים⁹⁹ כן ע"י העבירות נזרק למטה מאד בסט' דמסאבא שזהו מש"א