תקמח

כי תהלתי אתה הנה ענין תהלה הוא מלשון הילול ושבח שהוא בחי' גילוי ההעלם וכמשל שמשבחים אדם בחכמתו ומדותיו שעי"ז מעוררים עצמי' שכלו ומדותיו לבא לידי גילוי¹⁰¹ ולהשפיע למקבל משא"כ כשאינם משבחים אותו נשארים בהעלם הגם שישנם בו, כך למעלה כתיב לך ה' הגדולה¹⁰² שבחי' המדות דגדולה וגבורה כו' המה בטלים ונכללים בעצמו' ולכן אינם עולים בשם גדולה וגבורה כלל, אך כאשר נש"י משבחים ומהללים אותו אזי מעוררים בחי' חו"ב שבעצמי' שיבואו לידי גילוי ועי"ז מתגלה ג"כ בבחי' המדות מרכד"ר [שהוא בחי' ת"ת עד חסד שבמל' דאצי' כו'] עד סוכד"ר עד שהמדות עולים בשם להקרות גדולה וגבורה בה"א¹⁰³ כו', וזהו כל הנשמה תהלל י"ה¹⁰⁴ שהו"ע גילוי ההעלם דחו"ב שבעצמי' שעי"ז נעשה הגילוי בעלמין סתימין שהם ג"כ בחי' גילוי לגבי העצם דסדכ"ס¹⁰⁶ ואח"כ ע"י ו"ה נעשה הגילוי בעלמין דאתגליין¹⁰⁵ עד בחי' המל', וזהו אימתי גדול¹⁰⁷ כשהוא בעיר אלקינו כו', אך עיקר גילוי ההעלם הוא מצד שמרומם בחי' החכ' ומדות לבחי' העצמי' ממש שעי"ז מחדש אותם מבחי' העצמי' דלאו מכל אינון מדות כלל¹⁰⁸ ועי"ז ממילא מתגלים מהעלמם ונמצא שמה שמתגלה בחכמתו ומדותיו הוא בחי' גילוי העצם ממש. והנה כח זה בנש"י לעורר בחי' החכמה ומדות שבעצמי' ע"י רוממותם לבחי' העצמי' וכמאמר מי כהוי' אלקינו¹⁰⁹ בכל קראנו אליו כו' ולכן ביכולתם להגיע עד בחי' העצמי' ממש, וזהו יותר משהעגל רוצה כו' פרה רוצה להניק¹¹⁰ אך אעפי"כ מוכרח להיות העגל רוצה, כך ע"י פנימית הרצון שבנש"י מעוררים למעלה פנימי' הרצון להיות נמשך בחכמתו ומדותיו בבחי' א"ס ממש, אעפ"י שאין ערוך מרצון שלמטה לגבי רצה"ע שהוא בחי' א"ס מ"מ הרצון התחתון מעורר רצה"ע [וכמאמר פתחי לי כחודה של מחט¹¹¹ ואני אפתח לכם כפתחו של אולם כו', וזהו כי תהילתי אתה כי כל כוונתו ורצונו הוא לבחי' אתה הוי' לבדך שיהי' בבחי' אתה לנוכח בגילוי ולכן ביכולתו לעורר העצמי' כו' וד"ל, [ועי"ז יהי' נמשך ג"כ בחי' רפאיני והושיעני שהם שתי מדות עצמות קו השמאל וקו הימין שבעצמי' כו' וד"ל.