תעה

שבת שבתן והיינו במנחה דשבת שאז זמן רעדכ"ר¹⁰³ כו' אבל בחי' מעין הוא רק גילוי המציאות ולא בחי' המהות וע"ד¹⁰⁴ ג"כ בבחי' משה מאיר מעין הארה דיום שכולו שבת שזהו בחי' גלוי המציאות וזהו ופני לא יראו לפי תירוץ הא' הנ"ל שאינו בא בבחי' גלוי המהות רק ידיעת המציאות ולא בחי' גלוי המהות כו' וד"ל.

להבין עוד בענין המבואר למעלה דמאמר דוהתהלכתי כו' שיש ב' בחי' עושין רצונו של מקום ואין עושין כו', שע"י בחי' עושין רש"מ ממשיכין גלוי הסובב בממלא בבחי' פנימי' וכשאין עושין רש"מ ממשיכין גלוי הסובב רק בבחי' מקיף ולכאורה קשה דהלא פרשה שניה מיירי כשאין עושין כו' שלכן נאמר שם ואספת דגנך¹⁰⁵ וא"כ איך נאמר שם ונתתי מטר ארצכם¹⁰⁶ שמטר הוא בחי' המשכת הסובב בממלא בבחי' או"פ כמבואר ג"כ במא' הנ"ל¹⁰⁷. וביאור התירוץ לזה ממאמר בפר"א שכשישראל עושין¹⁰⁸ רש"מ אז שותין ממטר השמים כו' וכשאין עושין כו' אז שותין מימי אוקיינוס ובאור הדברים שיש ים ויבשה שהם ב' בחי' עלמין, עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמא דאתגלי'¹⁰⁹ אבל בחי' שמים הם בבחי'¹¹⁰ מקיפים שאינו בגדר עלמין כלל, ולכן פ' שני' מיירי כשאין עושין רש"מ לכן א' ונתתי מטר ארצכם שהוא המשכה מימי אוקיינוס, והיינו המשכת ההעלם דעלמין סתימין לבא לידי גילוי בבחי' או"פ אבל לא המשכת המקיפים שאינם מאירים רק בבחי' או"מ, אבל כשעושין רש"מ כמו בפ' ראשונה אז גם המקיפים דשמים באים בבחי' או"פ הנק' מטר ועז"נ למטר השמים תשתה מים¹¹¹ כו' וד"ל.