שצ

בחי' האדם [כידוע דאדם בגימט' מ"ה¹¹³ כו'¹¹⁴ ] וכ"ה בעבודה האלקי' הנה בסדר התפלה שמתבונן בשבחו ש"מ שזהו הכנה לבא למס"נ בק"ש שהו"ע ביטול רצון בלבד ואח"כ נמשך בחי' ביטול זה בכל כחות הנפש שכל ומדות בשמ"ע הנק' תפלה והו"ע גילוי דבחי' שם מ"ה בנפשו ואז יוכל כל היום לברר בירורין בתומ"צ כו' [וכן באכילת מאכלים משא"כ קודם התפלה אסור לאכול¹¹⁵ וכן עסק התומ"צ עיקרו אחר התפלה וכל האומר אין לי אלא תורה¹¹⁶ אפי' תו' אין לו כו'] וכ"ה עד"ז ענין השבת עם ששת ימים שבחי' ששת ימים הוא עסק הבירורים ע"י תומ"צ כו' והשבת הוא בחי' המשכת שם מ"ה ליתן כח ועוז בימי החול לברר בירורים, ולכן מבואר בזהר הנ"ל דמאמר זכור את יום השבת הוא כנגד מאמ' תדשא הארץ כו' כי מאמ' תדשא הוא אותיות א"ש ד"ת¹¹⁷ והו"ע הבירורים המתבררי' ע"י תומ"צ המתלבשים בגשמיות שנק' עפר הארץ כו'¹¹⁸. והשבת נותן כח ועוז בארץ שתוכל לבררם ולהוציאם מהעלם אל הגילוי כנ"ל, וכמבואר בזהר שם, וענין השבת הוא ג"כ בחי' גילוי שם מ"ה בנפש האלקי' באופן יותר גבוה מהגילוי שבתפלה דימות החול כו' וד"ל.

ומעתה יובן ענין כי תבאו אל הארץ כו' ושבתה הארץ¹¹⁹ כו' להיות כי א"י בה הוא עיקר הניצוצין שנפלו מז' מלכין קדמאין דעולם התוהו (כידוע דז' עממין הוא כנגד ז' מדות שבעולם התוהו¹²⁰ כו'), והנה הניצוצין הנ"ל נתרחקו משרשם שהם האורות דתוהו שעלו למעל' כידוע ולכן הם בבחי' תהו שהוא בחי' התימה ושממון שמורה על הסתלקות האור כנ"ל, אך תיכף כאשר תבאו אל הארץ אז תמשיכו בה בחי' שם מ"ה וממילא יתגלו האורות עליונים בניצוצי' המובלעי' בה וממילא ושבתה כו' שיהי' לארץ מנוחה ונייחא מן השממון שקודם מצד המשכות והתיישבות האורות בה כו'. ואז שש שנים תזרע שדך כו' שהו"ע עבודת הבירורים שבשית אלפי שנין דהוי עלמא¹²¹ שמתבררי' ע"י כח הצומח שבה שהו"ע הניצוצין דעולם התוהו כנ"ל באריכות, אך אח"כ אמר ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ כו' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור כו'. הנה להבין ענין שבת זה שכפלו פעם אחרת וע"כ לומר שהוא בחי' יותר גבוה מבחי' שבת הראשון שיהי' תיכף בבואם לארץ כו', ומתחילה י"ל ענין כרמך לא תזמור