שפט

היינו שבמעשיהם המשיכו פנימי' הזיו והאור בבחי' עולם כו', אך הם לא עשו רק התחלת התיקון כו' אבל גמר התיקון נעשה ע"י תומ"צ שקבלו עמב"י בה"ס¹⁰⁰ כי ע"י תומ"צ בגשמיות¹⁰¹ ממשיכים אור הראשון הגנוז בהם שיהי' נמשך למטה בבי"ע כמו למעלה בעולם האצי' ולכן נמשך ממילא ע"י תומ"צ אורות בגעה"ת והעליון וכנ"ל בענין עוסקי' בבנינו ש"ע כו'. וזהו"ע אור הזרוע לצדיק כו' וג"כ ענין זורע צדקות¹⁰² כו' כמו זריעת הגרעין שזורעים דבר הגרוע שבפרי שאין בו טעם כלל וממנו דווקא צומח הפרי בטעם ועונג נפלא כן ע"י תומ"צ המתלבשים בגשמי' [כי התו' מתלבשת באותיות גשמי' וכן המצות מתלבשים בדברים גשמי' כו'] עי"ז מצמיח תוס' אורות בתענוג נפלא לאין קץ בג"ע העליון והתחתון כו'.

אך הנה ידוע שעיקר הצמיחה הוא להוציא מן ההעלם אל הגילוי כי בגרעין יש בהעלם¹⁰³ כל¹⁰⁴ מה שנצמח ממנו לבסוף והיינו כל הפירות בטעמיהם שהם כלולי' בבחי' רוחני' של¹⁰⁵ הגרעין אך אח"כ יוצאים מהעלם אל הגילוי כו'. אך מי הוא המוציאם מהעלם אל הגילוי הוא כח הצומח שבארץ דייקא, אך מאין יש¹⁰⁶ כח זה בארץ הוא מבחי' התוהו שקדם לתיקון¹⁰⁷ [שהם בחי' אורות בלתי מוגבלים בכלים ולכן הם מעוררי' בחי' א"ס כידוע]. ולכן יש כח בארץ להצמיח כל צמח וזהו"ע ונתנה הארץ יבולה¹⁰⁹, והיינו שתתן כל כח הגנוז בה להצמיח כל צמח¹⁰⁸, וממילא מצמיח בתוס' ברכה כו'. כ"ה בתומ"צ שבחי' האורות הרוחני' דתומ"צ ירדו מלמעלמ"ט ומתצמצמים להתלבש בגשמיות עוה"ז ואז כאשר נתצמצמו נתעלם מהם רוחניותם כמ"ש¹¹⁰ למעל' והם כדוגמת הגרעין כו'. אך ההגשמה שנתלבשו בהם אורות הרוחני' דתומ"צ הוא כדוגמת עפר הארץ הנותנת כח בהם שיצאו מהעלם אל הגילוי ויעלו למעל' לעורר אורות עליוני' בתוס' וריבוי ולהמשיכם בגעה"ע והתחתון כו' וד"ל.

אך הנה ידוע שכח הצומח שבארץ גופא צריך לאדם שיעבוד את האדמה בחרישה וזריעה או בנטיעה ואז יוצאו מהעלם אל הגילוי להצמיח תוס' ברכה וכמאמר וכל שיח השדה¹¹¹ כו' ואדם אין לעבוד את האדמה כו'. וביאור הדברים הנה ידוע דכח הצומח שבארץ הוא בחי' שם ב"ן שהוא בחי' ניצוצין דעולם התהו שנפלו למטה והם המתבררי' ע"י שם מ"ה¹¹² הנמשך בהם ומברר אותם ובחי' שם מ"ה הוא