שמב

התלבשות המדות להשכל שהמה מטים את השכל ומשנים אותו כפי רצון המדות כמו עד"ד כי יצר לב האדם⁵¹ רע מנעוריו שמתחלה כתיב ויתעצב אל לבו⁵² ונטה בסברא זאת לחוב עד שהביא המבול מחמת זה ואח"כ כשהקריב נח קרבן⁵³ ונעשה שמחת הלב למעלה אז מסברא זאת עצמה⁵⁴ נתהפך לטוב להיות כי יצר לב האדם רע בטבע אין להאשימו כ"כ על חטאתו, נמצא שמחמת המדות שבלב שמחה ועצבות מלבישים את השכל לכן משנים אותו לפי הטייתן כו'. וכ"ה עד"ז כשהשכל מלביש את הרצון אז משנה אותו מכפי טבעו שאע"פ שע"פ הטבע הרצון יומשך לכל מ"מ השכל מגבילו שלא יומשך רק לראוי ולא לשאינו ראוי כו', וזהו"ע יצי"מ שהי' מצד שאו"א עלו והלבישו לזרועות דאריך כי מצד מדות שברצון לעוצם רוממותם יוכל פרעה מלך מצרים ג"כ לקבל תוס' יניקה עד שיכול למשול על ישראל ועכב אותם בגלות אך מחמת או"א שנתעלו להלביש המדות שברצון ולמשול עליהם שיאירו רק ע"פ חכמה וע"פ החכמה אין אא"ס שורה אלא במי שבטל אליו⁵⁵ שזהו ישראל שיש בהם הביטול דחכמה ולא לאוה"ע ועי"ז נתחזק כח ישראל לצאת מגלות מתחת יד פרעה ומצרים ונחלש כח פרעה שלא הי' יכול לעכב אותם תחת ידו כו' וד"ל.

והנה זהו מה שפעל יעקב הכנה לזה בעובדא שלו שזהו מה שהפריד את הכשבים פי' שהמשיך אותם בבחי' הגילוי לעלמא דפרודא⁵⁶ ע"י החכמה דוקא שזהו ע"י עליות החכמה להלביש המדות כו' ונמצא שמה שהמדות היו מתחלה למעלה מן החכמה שזהו כשב שי"ן קודם לבי"ת עתה נתעלה מדריגת החכמה להלביש אותם ולמשול עליהם שלא יומשכו רק ע"פ החכמה ונמצא שבבחי' זאת החכמה הוא למעלה מהם במה שביכולתה למשול עליהם כנ"ל ונמצא שהב' קודם לשי"ן וזהו בחי' כבש כו'.

ועתה יובן ענין כבשי התמידין את הכבש האחד תעשה⁵⁷ כו' ומבואר במ"א דתעשה הוא בחי' יעקב⁵⁸ כו' שזהו מלשון תיקון⁵⁹ מל' ועשתה את צפרניה⁶⁰ כו', פי' שבכ"י שהיו מקריבים את הכבש ע"י הכהן המקריב שמדתו ומדריגתו הוא בחי' יעקב (... מצד שהוא שליח כל ישראל⁶¹ כנ"ל בתורה⁶². ..), עי"ז הי' פועל ג"כ