רלז

ומעתה יובן מ"ש בכמה מקומות אני הוי' כו' [... כמו את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני הוי'⁵⁷ כו'. ..] כי הוי' הוא בחי' י"ס דאצילות י' חכ' ה' בינה⁵⁸ כו' ואני הוא אותיות אין⁵⁹ שהוא אור הכתר⁶⁰ הממוצע⁶¹ בין המאציל לנאצלים ולכן אומר שע"י מצות אלו כו' [דמצות שמירת שבת וכיוצא] אני בעצמי מתחבר להתלבש בשם הוי' ולא כמו ההשתלשלות שאינו מאיר רק הארה בעלמא מעצמי' המאציל בחכ"ע רק עצמי' המאציל ממש נמשך ומתלבש בחכ"ע והחיבור הוא ע"י אני שהוא בחי' כתר הממוצע כנ"ל וד"ל. והנה עם זה יובן מה שהתורה אינה תלוי' בזמן כלל מצד שהתורה ממשיך אור העליון בכלים וזאת צריך להמשיך בתמידות ולכן נאמר בה והגית בו יומם ולילה⁶² אך עשיית הכלים המלבישים את האור שהם המצות שהכוונה בהם ההמשכה בעולמות הנבראים מאין ליש תלוי בזמן כי עולמות הנבראים הם בזמן ומקום ולכן המשכת העצמות הנמשך בהם ע"י המצות צ"ל לכאו"א זמן מיוחד המסוגל לזאת ההמשכה כו' וד"ל.

ומעתה יובן ענין הנ"ל בשם הרמב"ן⁶³ שהתורה נאמרה כשלישי המדבר וכן נכתבה בלשון זה כי הנה ענין וידבר הוי' הוא אוא"ס שבחכ"ע, אל משה הוא יסוד אבא או בינה או דעת דז"א⁶⁴, לאמר בחי' מל'⁶⁵ ואח"כ וידבר אל בנ"י נו"ה⁶⁶ [... כי כללות בנ"י שהם נש"י דבי"ע המלובשים בגופים גשמיי' שרשם מבחי' המוחין דמל' שמקבלת מוחין מבחי' נו"ה דז"א ולכן נק' כרעא דאבוה כרגל המוליך את הראש ממקום למקום כן הם ממשיכים אחד האמת המלובש בפנימיות חכ"ע בארץ הגשמי' ולכן נאמר ומי כעמך ישראל⁶⁷ גוי אחד בארץ היינו שממשיכים אחד האמת בארץ הגשמי כו' וד"ל. ..], והנה לשון זה הי' כתוב בעצמו' המאציל באותיות דגליף גליפו בטהי"ע כי שם נמדד כך שיומשך מבחי' שם הוי' אל משה וע"י משה יומשך לבחי' המל' ואח"כ יתגלה לבנ"י נשמות שבגופים כו', ואח"כ כשבא הדבר לידי פועל אחר מ"ת אז נתגלו אותיות אלו שבעצמות המאציל באצילות ועי"ז הגילוי נעשה כן באצילות שנמשך אוא"ס מחכ"ע דאצילות לבחי' שרש נשמת משה שבאצילות ואח"כ נמשך המשכה זאת לנש"י דבי"ע המלובשים בגופים וגילוי זה