שמא

מדת החסד, ויאה הוא מדת הגבורה⁴⁰, וקשוט הוא מדת אמת בחי' ת"ת⁴¹ כמ"ש תתן אמת ליעקב⁴² כו'. אך הנה ג' מדות שרשן האמיתי הוא ברצון למעלה מן החכמה ועוד יותר נעלה אפי' מן הרצון והיינו בכתרים דתהו שזהו בחי' ז' מלכין קדמאין⁴³ כו' (... משא"כ הרצון הוא כתר⁴⁴ דתיקון. ..), ולכן לעוצם הרוממות שלהם כאשר יאיר האור מהם יוכלו החיצוני' לקבל יניקה ביתר מכפי המדה מצד העדר תפיסת מקום שלהם כידוע בענין שממית בידים תתפש⁴⁵ כו', ולכן א' דאתוון דזיופא נטלין שזהו אותיות ק"ר שהמה מקור יניקת החיצונים כידוע דאות הקו"ף הוא חיות הקליפה והסט"א שע"י חיות זה מגביה את עצמה כנשר ולדמות את עצמה כקוף בפני אדם⁴⁶, וכן אות הרי"ש הוא בחי' רע, אך חיות הקליפה אין לה קיום מצד עצמה רק ע"י שמקבלים מאות השי"ן שהוא אות דקדושה שמרמז על ג' קוין שהן ג' המדות חג"ת כו', וזהו אתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון לקבל יניקה ממנה כו' וד"ל. והנה לתקן זה הענין שלא יהי' תוס' יניקה לזה הי' העובדות דיעקב אע"ה שנאמר בו והכשבים הפריד יעקב⁴⁷ היינו שהמשיך שרש המדות כמ"ש בבחי' רוממות והתנשאות דכתר (... דתיקון או כתרים דתהו כו' שלכן יכולים הכל לקבל מצד הרוממות כנ"ל. ..), אבל הוא המשיכם והביאם לידי גילוי למטה במדות שלמטה מן החכמה, וההמשכה זאת מהעלם אל הגילוי הי' ע"י קו המדה דחכמה דוקא שמבדיל בין ישראל לעמים והיינו שלא יאיר האור רק בסט' דקדושה ולהם יומשך במדה ושיעור כפי הצורך לקיומם בלבד ונמצא שעשה להמשיך מבחי' כשב להיות בחי' כבש.

וביאור הדברים הנה באגדה⁴⁸ נאמר ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה ובזרוע נטוי', הוי' אלקינו חו"ב וביד חזקה ובזרוע נטוי' הוא חו"ג דאריך ומבואר בכהאריז"ל שיצי"מ הי' מבחי' או"א שעלו והלבישו לזרועות דאריך⁴⁹, וביאור ענין עלי' והלבשה זאת יובן ע"ד חיות הנפש המלובש בגוף שנעשה שינוי בחיות הנפש מצד התלבשותו בגוף כידוע דהנפש מתפעלת ממאורעות הגוף⁵⁰ כו', וכן יובן בענין