רמז

ועם כל הנ"ל יתורץ קושיא למה לא נמשכו כל העשרה מאמרות ברגע אחת, כי אם הי' התהוותם ברגע אחת לא הי' מציאת גילוי הנבראים בפרט כ"א בפ"ע וגם לא בבחי' סדר ההשתלשלות כ"א קודם לחבירו מתחילה לסוף רק הי' מאיר כל הפרטים כאחד וממילא לא הי' מציאת סדר זמן ומקום, ולהיות שפנימי' הכוונה הי' שיהי' בחי' ריבוי והתחלקות דווקא ואח"כ יתגלה בהם בחי' הביטול לבחי' אחדות הפשוטה לזאת היתה הבריאה בששה ימים דווקא שהוא בחי' סדר זמנים כנ"ל וד"ל. ועתה יובן ענין השבת שנק' תמיד בשם יום השביעי, כי הנה מבואר למעלה שיום הוא בחי' אור, והנה ששה ימים הם בחי' ששה הארות בדרך ירידה והשפלה מבחי' העצמי' שהוא מלמעלה להתלבש⁴⁸ בזמן שהוא בחי' ריבוי והתחלקות אך אחרי גמר המלאכה שגורם שביתה ועלי' אז ממילא נתגלה בחי' שלמעלה מהזמן שהוא בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא כנ"ל וממילא בטלים ונכללים כל הארות המחולקים שבזמן שזהו"ע עלי' הזמן בלמעלה מן הזמן ואז מאיר בזמן הגילוי דלמעלה מן הזמן כמו שהוא בעצם ונק' הארה זאת יום השביעי שהוא הארה בדרך עלי', ולזה אין שייך למנותו במספר הימים כי הוא גילוי מיוחד בפ"ע שאינו בחי' ירידה כלל, וגילוי זה נק' יום השביעי והוא מאיר ממילא מצד השביתה מגמר המלאכה כנ"ל וד"ל.

ועם זה יובן מה שבכל ששת בראשית⁴⁹ לא נז' שם הוי' כלל רק ל"ב ויאמר אלקים⁵⁰ שהוא שרש ומקור הזמן שהוא הכח להאיר בריבוי והתחלקות שבא מצד צמצום דשם הוי' אבל בחי' שם הוי' הוא בחי' הגילוי דאחה"פ הכוללת כל הארות של התחלקות הזמן כאחד וזהו"ע הוי' הי' הווה ויהי' כאחד⁵¹ והוא למעלה מהזמן לגמרי לכן אינו מאיר בששת ימ"ב רק ע"י צמצום והסתר דשם אלקי' משא"כ כשבא שבת בא מנוחה⁵² נתגלה שם הוי' בעולמות שהו"ע הגילוי דלמעלה מן הזמן שמאיר בזמן בדרך עלי' כנ"ל, לכן אחרי השבת כתיב ביום עשות הוי' אלקים⁵³ שנתגלה שם הוי' באלקים כו' וד"ל. וזהו ג"כ ענין שילוב הוי' באדני⁵⁴, ששם אדני⁵⁵ הוא מקור הזמן כנ"ל שבחי' זמן הוא במל' מ לך מ‘לך ימלוך שזהו שם אדני אנת אשתמודעא אדון על כולא⁵⁶ והוא מסתיר על שם הוי' שזהו"ע ששה ימי החול, משא"כ יום השבת הוא