רג

טמטום הלב צריך יגיעת המוח והתבוננות שעה גדולה עד שיוליד ממילא מחדש את המדות.

ועוד זאת יתבאר בענין תשו' שקדמה לעולם שצריך שיהי' ההתבוננו'⁵⁷ בבחי' אני הוי' לא שניתי⁵⁸ דהיינו בבחי' ומדריגה שלמעלה ממקור העולמות, דהנה המדות בחיצוניותם נגררים אחר השכל שמה שהשכל מכיר שהוא חיי נפשו נמשך אח"ז, כמו שאנו רואים במדות דנה"ט שנגררי' ג"כ אחר המוחין, שהרי אפי' בבע"ח המדות שלהם נגררים אחר כח המדמה שלהם ולכן בורח מן דבר המזיק ונמשך אחר דבר המצוייר לו שהוא חיי נפשו כמו המזון רק שאין להם שכל המברר את כח המדמה ולכן יוכלו להובילו לטבח ע"י המזון, כי אין לו שכל לברר בין מה שהוא באמת חיים או חיים מדומין, וכ"ה גם בנפש הטבעי' שמי שהעוורון של כח המדמה מגביר עליו נדמה לו מציאת היש של העולם שהוא החיים והטוב ונמשך אחריו, ובורח מן ההפסד החיים המדומה הזה, אבל כשמגביר כח השכל של הנה"א ומתלבש בשכל של הנה"ט להעביר את העוורון דכח המדמה ורואה שכל החיים המדומה אינו אלא מות ורע כי כל מציאת היש הוא הוה ונפסד (ואין ההפסד שלו בפ"א רק שהוא מתקרב בכל שעה אל ההפסד נמצא חיותו הוא הפסדו), ומה הוא החיים האמיתי' אין זה כ"א כח אלקי המחי' כמאמר ואולם חי אני⁵⁹ כו' כי הוא חייך⁶⁰ כו'⁶¹, וע"ז נאמר ובחרת בחיים⁶², ומאחר שנצטייר ונתאמת במוחו שתכלית החיים והטוב הוא אלקות ממילא נגררו המדות אח"ז כמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך, ומחמת שא"א לדבקה בו כ"א ע"י תומ"צ ממילא רודף אחר התומ"צ כמו שרודף האדם אחר המזון או אחר ריוח הממון מחמת שהוא כלי לחיי נפשו⁶³.

נמצא שכשם שאנו רואים בנה"ט הרודף אחר ההרווחה וכדומה הלא לא יצטרך להתבונן בכל שעה ולעורר א"ע לזה איך שהוא כלי לחיי נפשו עד שיעורר את לבו להתפעל ולהזדרז לזה, כי מספיק לו הכרה הכללית המצויירת בשכלו שכל ענינים הגשמיי' הוא כלי לחיי נפשו, כן בנה"א מי שמאירים אצלו המדות דנה"א לא יצטרך להתבונן בהעמקת הדעת לזרז א"ע לעשות מצות, כי הכרה הכללי' שהתומ"צ הם אמיתי' החיות שלו שהוא כלי לא"ס שהוא חיי החיים⁶⁴ כנ"ל, הי' מספיק לו לעורר את המדות שבלב ולהיות זריז במ"ע, אבל מאחר שעבר על מ"ע נמצא שלא נתאמת במוחו בדרך הכרה כללי' שתכלית החיים והטוב הוא אלקו' באופן שיומשכו המדות שבלב אחר הכרת השכל (והגם שהמוחי' לא נפגמו אצלו, והראי' שלא עבר על ל"ת כנ"ל אבל הם מרוממי' עדיין בדרך אור המאיר לעצמו ולא שיתלבשו בתוך