תו

והנה ביובל נא' וקדשתם את שנת החמישים שנה והיינו שראש ב"ד צ"ל מקודש בתחלת השנה כנ"ל³³, הענין הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן³⁴ להשקות את הגן, והנה בחי' עדן הוא בחי' התענוג המלובש בחכ"ע³⁵ דאצי' שהוא למעלה מבחי' התלבשות בבינה [... ונק' עדן תתאה כו' כי עדן עילאה הוא עצמות התענוג הפשוט שלמעלה מהתלבשות אפי' בחכ"ע כמשי"ת. ..] ונהר הוא בחי' שער החמישים שנק' יובל כנ"ל ע"ש שהוא מוביל השפע מבחי' החכ' לבינה³⁶ כו' והוא משקה את הגן שהוא התגלות התענוג בחיצוני' בינה³⁷ ומשם נמשך במדות ואח"כ נמשך בבחי' המל'³⁸ דאצי' שכל בחי' אלו נק' בשם גן עד למטה מאיר התענוג בג"ע דברי' ובג"ע דיצי' ועשי' הנק' געה"ע וגעה"ת³⁹ כו'. והנה לזה צריך לקדש את שנת החמישים שנת היובל כי חזרת כל העולמות למקורם בחי' פנימי' בינה הוא מצד עצם השנה כנ"ל אך אח"כ צריך להמשיך בו הארת חכ"ע בעצם שלמעלה הרבה מבחי' התלבשות החכ' בבינה, והמשכה זאת הוא ע"י ראש ב"ד שאומר מקודש כי בראש ב"ד מאיר הארת חכ"ע כי אתפשטותא דמשה⁴⁰ שהוא בחי' חכ' כח מ"ה⁴¹ מאיר בראש ב"ד שבכל דור לזאת ביכולתו לומר מקודש להמשיך הארת חכ"ע בבינה כו'. ועד"ז יובן תירוץ הרמב"ן בענין השבת שצריך לקדשו בכניסתו על היין כו' כי מה דשבת מיקדשא וקיימא היינו עליות כל העולמות לבחי' פנימי' בינה כנ"ל ובחי' זאת נק' שבת תתאה בלבד אך אח"כ צריכין ישראל לקדש אותו בכדי להמשיך בבחי' בינה הארת חכ"ע בעצם עם התענוג המלובש בחכ"ע, וממילא עולים כל העולמות בפנימי' חכ"ע וזהו בחי' שבת עילאה שנמשך בשבת תתאה שזהו ע"י ישראל דייקא מצד שרש כל נש"י הם בבחי' חכ"ע⁴² כמ"ש קדש ישראל להוי'⁴² כו' [... וע' בזהר פ' אמור דצ"ד ע"א אמרי ולאו דילך כו' אמר לון וכי לא קדש נינהו כו'. ..] לכן ביכולתם להמשיך בחי' חכ"ע בבחי' בינה וזהו וקראת לשבת עונג⁴³ להמשיך בשבת תתאה בחי' עונג המלובש בחכ"ע הנק' עדן כנ"ל. וזהו ע"י הקידוש על היין כו' וד"ל.

אך הנה אמרז"ל מחד בשבתא לשבתא⁴⁴ כו' הענין הוא שצריך כל איש ישראל לעשות הכנה בימות החול להמשיך קדושת השבת במעשה ואז יוכל אח"כ