שמ

ועצמו' כו' משא"כ* בתיקון שורה מבחי' פנימי' ועצמו'³² אא"ס מצד שהתיקון הוא בחי' אתר שלים כו' וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שמצינו שני דברים הפכים והוא מה שהמאכל דדצ"ח מחי' לנפש האדם ואעפ"כ נפש האדם היא המבררת את המאכל ומעלהו לשרשו, והיינו מפני שבאדם שהוא כלול מכל הכחות והוא בבחי' אתר שלים לכן בו שורה בחי' אא"ס שלימותא דכולא³² ולכן נמצא בו בחי' הביטול לעצמו' אא"ס ממש אליו ולא למדותיו³³ (... מלבד הביטול שנמצא בו מצד חלישת המדות מפני השכל המאיר בהם כנ"ל בענין רך כקנה כו'. ..) וכמו למעלה בחכ' אתברירו³⁴ מצד שבחי' פנימי' ועצמי' אא"ס שורה בה כן באדם הביטול דחכמה כח מ"ה³⁵ הנמצא בו הוא כלי להשראת פנימי' ועצמי' אא"ס ולכן הוא המברר את הכל. אך מה שנמצא באדם הגילוי פנימי' דאא"ס הוא בדרך השראה בלבד וכנ"ל דקוב"ה שרי' כו', אבל מצד עצם המהות שרשו הוא למטה מן הבהמה אשר שרשה בתהו שקדם לתיקון כנ"ל, לכן אחר שנתבררה הבהמה על ידי האדם מתעלית לשרשה וממשיך תוס' אור וחיות בנפש האדם וכמ"ש כי לא על הלחם³⁶ כו' כי על כל מוצא פי הוי' שבלחם יחי' האדם שזהו האור וחיות מעולם התהו שנק' מוצא פי הוי' כנ"ל וד"ל. ועם זה יובן ג"כ ענין הקרבנות שמעוררים מצד שרשן אורות דתהו להיות נמשך בבחי' ריח ניחוח להוי'³⁷ דתיקון שהוא בחי' תוס' אור ועי"ז מכפר על נפש האדם וכן עד"ז שולחנו של אדם מכפר³⁸ מטעם הנ"ל וד"ל.

ומעתה י"ל ענין בחי' כבשי תמידין וההפרש שביניהם לכבשי עצרת כו', כי הנה יש בחי' כבש ב' קודם לשי"ן וכשב שי"ן קודם לב', וביאור הדברים הנה מבואר בזוהר בענין אות השי"ן³⁹ שלא נברא בו העולם כי אמר לו הקב"ה טב אנת ויאות אנת וקשוט אנת אבל אתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון, ביאור הענין דשי"ן הוא בחי' ג' קוין חג"ת שזהו בחי' טב ויאה וקשוט, טב הוא