צו

החכמה לעוצם ביטולה הוא בחי' כלי לבחי' גילוי אא"ס²⁸ הפשוט בתכלית שאינו מקור עדיין לבחי' התהוות נבראים והוא נבדל בערך מבחי' ע"ס דאצי' שהמה מקורי' להתהוות נבראים [ולכן נק' בשם יש אמיתי] כו'.

והנה כל עסקינו²⁹ בתומ"צ ותפילה הוא רק להוסיף אור ממקורא דכולא למטה בתחתונים הנבראים מאין ליש והוא ענין יחודים עליונים כו', ויש בזה ג' אופנים הא' בהתבוננות בשבחו של מקום והיינו בכללות כל הנבראים איך שהמה מתהווים וחיים וקיימים מבורא הכל המחי' ומהווה ומקיים אותם בכל עת ובכל רגע כמאמר המחדש³⁰ כו', וזהו ענין פסוד"ז כמו הללו את הוי' מן השמי' שאין השמים מהות בפ"ע כלל רק כל חיותם וקיומם הוא מבחי' שם הוי' השוכן בתוכם ובזה נמשך חיות חדש בנפשו להרגיש ביטול הטפל לגבי העיקר כו', אך כל תוס' חיות הנ"ל הוא רק מבחי' כח הפועל הנ"ל שהוא בחי' שילוב הוי' באדני שנמשך בתוס' אור כו', והב' הוא ענין ביטול פנימי דק"ש וש"ע והיינו מצד בחי' כח מה שבנפש שרואה בעצם האין המחי' וראי' זו נמשכת בכל כוחות הנפש עד שמתבטל ממציאותו מכל וכל כדמיון הבא לפני המלך כו' מצד שמרגיש ביטול ההשתלשלו' למקורם לגמרי שהמה כלא ממש והוא ענין ביטול דחו"ד באלף דאחד וכן בכריעות כו' [וכ"ז הוא בא לפ"ע היגיעה בהתבוננות באיכות התהוות היש מאין לפ"ע זה הוא בחי' הראי' בבחי' אין המהוה כו', יעוין בשער היחוד פ' דלית כו']. והנה ביטול פנימי זה הוא מצד גילוי בחי' אין הכלול ביש אמיתי כנ"ל. והג' הוא בחי' היחוד דש"ע באמרו ברוך אתה הוי' רופא חולי' כו' כנ"ל, שהוא ענין המשכת מהו"ע אלקות בנפש ובעולם והעיקר בתורה בדברו ד"ת שהדיבור שלו הוא כלי לדבר ה' המדבר בו כענין אני המשנה המדברת³¹ כו' [וזהו כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה³² כו'], שהוא ענין המשכת מהו"ע אא"ס בנפש בבחי' מהות [כמו נשמות הגבוהים רשב"י כו'] וזה הכח ניתן במ"ת אנכי הוי' אלקיך³³ בפרט בכל נפש מישראל וזה בא מצד שנגלה בנפש שרשה כמו שעלתה במח' דס"ר נש"י מתקשראן באורייתא³⁴ אותיות החקוקי' כו', והוא בחי' גילוי מיש ליש שלא ע"י אין הממוצע כו' וד"ל. וזהו כי רוצה ה' בעמו וכן הי' במ"ת שהי' בבחי' דביקות והתקשרות כמאמר על כל דיבור פרחה נשמתן³⁵ והחזירן בטל תורה³⁶ שהוא ענין