תקכד

הנק' חושך כמ"ש ישת חושך סתרו³⁴ וע"י היו"ד שנשאר אחר הצמצום ובריאת עולמות הנבראים הוא ע"י הפרסא שהוא בחי' חושך גמור להסתיר האור עד שהעולם נראה בבחי' יש כו'. וזהו בחי' מדת יום ומדת לילה³⁵ כי מדת יום הוא בחי' ע"ס דאצי' שהם מקבלים אא"ס בבחי' גילוי אור [והיינו שהנקודה דיו"ד הנשאר מכללות האור דא"ס מאיר בהם בבחי' גילוי כו'] משא"כ עולמות הנבראים גם האור שלהם הוא מוסתר ונעלם ע"י הפרסא ואינו מאיר בהם בגילוי ולכן נק' מדת לילה כו'.

והנה בחי' יום ולילה כמ"ש בבחי' שנה כן הוא בבחי' נפש ועולם, ועניינם בבחי' נפש הוא בחי' הודאה וברכה³⁶, כי כשקמים בבוקר אומרים³⁷ כל זמן שהנשמה כו' מודים³⁸ כו' וכן הודו לה'³⁹, שכ"ז הוא בחי' הודאה מרחוק שמודה אעפ"י שאינו משיג הענין מקרוב, כ"ה למעלה אע"פ שמשיגים איכות התהוות היש מאין וממילא היש בטל מ"מ אינו משיג מהות עצם האין [שזהו בחי' ד"ע כו'] רק מודה עליו בהודאה בלבד מרחוק וזהו נק' מדת לילה בנפש משא"כ אח"כ בש"ע נמשך בחי' גילוי עצם האין בבחי' ראי' מקרוב [כמו סנהדרין שנק' עיני העדה⁴⁰ ע"ש שבחי' עצם האין הוא מאיר בבחי' גילוי בנפשם עד שרואים אמתתו כמ"ש כו'] לכן או' ברוך שהוא בחי' ברכה והמשכה בגילוי, וזהו נק' מדת יום בנפש, וכ"ה עד"ז ההפרש בין אמונה לדעת, אך מבחי' האמונה בא לבחי' הדעת כמ"ש וארשתיך לי באמונה⁴¹ ואח"כ וידעת את ה' כו'. וכ"ה עד"ז בבחי' עולם יש בחי' יום ולילה, ובחי' יום הוא העוה"ב שבו מאיר גילוי אלקות להיות נשמות נהנין מזיו השכינה⁴² אבל העוה"ז דומה ללילה מצד שבחי' אלקות מוסתר ונעלם בו ועוד בזה"ג שמוסתר יותר אור האלקי [... ע"ד שאותותינו לא ראינו⁴³ ] לכן נמשל ללילה כו' וד"ל.

והנה זהו בחי' יום ולילה כאשר המה מחולקים כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר⁴⁴, אך עיקר הכוונה שיהי' יום אחד והיינו שיתחברו מדת יום ומדת לילה וזהו מה שארז"ל כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום⁴⁵ כו' וזהו ע"י ברית דתורה