תקט

וביאור הדברים יובן ממארז"ל שאין התינוק יודע לקרות אבא³⁷ עד שיטעום טעם דגן, והנה מה שקוראו אותו אבא אינו בהשגה והבנה איך שהוא אביו רק בחי' הכרה בלבד, והכרה זאת היא נמשכת מלמעלה מן הדעת לתוך הדעת והכרה כו', אך הכרה זאת פועלת בו בחי' הביטול מכל וכל להיות נמשך אחרי אביו עד מיצוי נפשו [וכ"ה בנה"א בחי' ההכרה וההמשכה לימשך אחרי מקור כל הנשמות שהוא אבינו האמיתי זהו מלמעלה מן הדעת הנמשך ומתלבש בתוך הדעת והכרה והוא הנק' בחי' אמונה שזהו ענין מצה, מיכלא דמהימנותא³⁸ כו'], וכ"ה למעלה באדם העליון שעל הכסא שהוא בחי' המדות דאצי' שרש ומקור של הנה"א שהוא בחי' שם מ"ה דאצי' הנה מאכל אדם זה שהוא תוס' אור וחיות הנמשך בו מבחי' עצמות אא"ס ב"ה [... דלאו מכל אינון מדות כלל³⁹ ועלי' נאמר כי לא אדם⁴⁰ כו'] הוא ע"י החכ' [... שזהו בחי' מוחין דאבא הנמשך בז"א] ונק' חטה כו' וד"ל. אך א"כ יקשה קושי' הנ"ל ביותר דכיון דחטה הוא בחי' מוחין דאבא הממשיך חיות בשם מ"ה דאצי' שהוא בחי' אין בעצם שאין בזה עדיין שום שרש ומקור ליניקת הרע וא"כ איך נק' עה"ד טו"ר כו' וד"ל. אך באמת יש שני בחי' בחטה כו' הא' בחי' כ"ב אתוון דאורייתא⁴¹ בגי' חטה⁴² שזהו בחי' חכ"ע מוחין דאבא כנ"ל, והב' בחי' הנמשכת בבחי' המל' וזהו בחי' חטה חט ה'⁴³ שח"ט הוא לשון חסרון⁴⁴ ובשבטים לא הי' אותיות ח' ט'⁴⁵, כמו והי' אני ושלמה בני חטאים⁴⁶, וה' חסדים הנמשכים בה אשר שרשם מחכ"ע בחי' אבא⁴⁷, ובחי' זאת הוא בחי' אילן שאכל אדה"ר שהוא בחי' עה"ד טו"ר, וזה גרם שבירת הלוחות אח"כ כמשי"ת.

וביאור הענין הנה יש להבין ההפרש בין עבודת אדה"ר לעבודת נשמות הבאים אחרי', כי הנה כמו שיש הפרש בין גוף אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה ולא הי' ילוד אשה כלל ובין גופות הבאים אחריו שהמה נולדים מאב ואם כן הוא ההפרש בין נשמת אדה"ר לנשמות הבאים אחריו, שנשמת אדה"ר הוא מבחי'