שצה

וגווייתו כתרשיש⁴⁶ משא"כ הנשמות אע"פ שלמטה המה מלובשים בחומר גוף גשמי יותר מהמלאכים מ"מ בשרשם אינם בעלי חומר כלל והיינו ג"כ מטעם הנ"ל להיות כי שרשם באותיות המח' ואותיות המח' נמשכים מן השכל כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי'⁴⁷ כי⁴⁸ בעת המשכת גילוי השכל ממקורו שהוא בחי' אין אז נמשכים עמו גם בחי' האותיות מאין ליש לכן אינם מסתירים כלל על אור השכל שבתוכם רק מקבלים אותו בבחי' גילוי כמ"ש וכן הנשמות מקבלים גילוי אוא"ס בלי הסתר כלל משא"כ המלאכים מקבלים מבחי' אותיות הדיבור ואותיות הדיבור המה נמשכים בדרך צורה וחומר [כידוע דשרש האותיות הוא מעצמו' הנפש⁴⁹ רק שבאים ומתלבשים בהבל הלב הבא בדרך התחלקות בה"מ הפה כו' וראי' ממה שכשצריך לדבר איזה אות אין כוונתו להניע המוצא רק כוונתו לדבר האות ותנועת המוצא ממילא נעשה כו'] ונמצא ששרש האותיות הוא הוא⁵⁰ בחי' הצורה שלהם והבל הלב המתחלק הוא בחי' החומר שלהם ולכן גם המלאכים המקבלים מבחי' אותיות הדיבור המה מקבלים גילוי אוא"ס בבחי' הסתר מצד החומר המסתיר כו' ולכן נק' הנשמות בשם קדושים דייקא כו' אך הנה גם הנשמות שנק' קדושים המה רק בריאה מאין ליש בלבד וכל השבח וההילול שלהם בעא"ע הוא רק בחי' שמך בלבד וזהו בורא קדושים שהמה בריאה מאין ליש ולכן ישתבח ע"י רק בחי' שמך בלבד.

וביאור הדברים הנה מתחלה צ"ל ענין השם מהו שהוא כמו עד"מ שם של אדם שאינו צריך אותו לעצמו כלל רק שהוא נתפס ע"י לזולתו⁵¹ ונמצא שהוא כמו בחי' האור שאינו רק כח הגילוי לזולתו ולכן שם ואור הוא בחי' אחת⁵¹ ומה⁵² שנק' במקובלים בחי' אוא"ס נק' בפדר"א שמו כמאמר הי' הוא ושמו בלבד⁵³ כו', אך אעפ"כ אנו רואים שהשם הוא שייכות להעצם⁵⁴ וראי' שהוא נתפס ע"י לקוראו ועוד זאת מצינו בקריאת שמות דאדה"ר⁵⁵ שניסה אותו⁵⁶ הוי' אם יש בו חכ' זאת לקרוא