תקלו

כלול בעצמו הוא בבחי' א"ס עדיין לזאת הוצרך²⁶ להיות גוזר ומקיים שהוא בחי' העלם כל עצמותו להיות נמשך רק פרט א' מן העצם עד"מ הרב המצמצם שכלו ומשאיר נקודה אחת צורך השפעת המקבל והוא בחי' הרשימו שנשאר אחר הצמצום, ואח"כ עושה בראשית הו"ע מחה"ק דא"ק²⁷ דצופה ומביט עד סוף כל הדורות כו'²⁸ וד"ל.

ומעתה י"ל ענין הפי' הב' בענין הוא ושמו בלבד שזהו הכל בבחי' יחיד שלמעלה מאחד [עיין בשער היחוד פ"י וי"א הנ"ל]. וביאור הדברים הנה אנו אומרים וכל מאמינים שהוא לבדו הוא, וכל מאמינים שהוא כל יכול, כי הנה הפילוסופים אמרו שמהפשוט לא יוכל להיות ריבוי והתחלקות²⁹, אבל טח מראות עיניהם [כמ"ש בס' גבורות ה'³⁰ לגור ארי'] כי בזה נתנו לו גדר שהוא מופשט ומובדל מריבוי והתחלקות אבל באמת הפשוט אמיתי אשר לא יוגדר בסוג וגדר כלל יוכל להיות ממנו הכל אפי' ריבוי והתחלקות, וזהו מה שאנו מאמינים שהוא כל יכול, אך אע"פ שהוא כל יכול זהו רק אורו וזיוו בלבד אבל בעצמותו הוא לבדו ממש גם אחר שנבה"ע כמו קודם שנבה"ע ממש בלי שינוי כלל וכמ"ש אני הוי' לא שניתי³¹ שאין שינוי לפניו ית' שכמו שקודם שנבה"ע הי' לבדו ממש כך אחר שנבה"ע הוא ג"כ לבדו ממש בלי שינוי כלל, כי כל העולמות אינם תופסים מקום כלל לפניו ית' ולא שייך לומר עליהם כלא חשיב³² רק אחר שנעשה מקור להשתלשלות אז שייך לומר כלא, אבל באמת זהו ג"כ מציאות דבר מה אבל בעצמותו ממש המה בטילים במציאות לגמרי עד שאינו נופל עליהם אפי' לומר כלא כו', וע"ז³³ יובן ענין הוא ושמו בלבד כי שמו הוא גילוי אורו בלבד הכולל ע"ס שבבחי' יחיד שזהו מה שביכולתו שיומשך ממנו בחי' חכ' ונק' חכ' דא"ס ומה שביכולתו שיומשך ממנו בחי' בינה זהו בחי'³⁴ בינה דא"ס רק שם כל הע"ס המה בבחי' א"ס³⁵ פי' שמחכ' הי' יכול להיות נמשך חכמות עד אין שיעור ולא ד' מיני חכ' דאבי"ע רק מה שנמשך ד' מיני חכ' הוא מצד ששיער כו' וכן מבחי' בינה כו', והנה מלבד שכל הע"ס המה בבחי' א"ס עוד הי' יכול להאציל ספי' עד אין קץ³⁶ רק מצד מה³⁷ ששיער בעצמו להאציל רק עשר כו'. והנה זהו בחי' כל יכול להאציל עד