תקיד

להיות כי האמונה שבכללות נש"י נק' בשם עטרה¹⁹ להיותה בבחי' מקיף וא"א לה להתגלות בבחי' פנימי' בנר"נ שבנפש ומכ"ש בנה"ט ולכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי'²⁰ כי אע"פ שיש לו אמונה זאת בתקפה מ"מ עושה היפוך רצונו מחמת שהוא בבחי' מרחוק אצלו, והטעם להיותה בחי' אלקות למעלה מן הדעת ולזאת א"א לה לבוא לתוך דעת והכרה [כי הוא בחי' ניצוץ אלקי שבנפש שנלקחה בשרשה מבחי' מל' דאצי' מקור נש"י²¹ שמרומם בערך מבחי' נר"נ דבי"ע כו'] לזאת צריך לזון ולפרנס אמונה זאת להוסיף בה כח ועוז שתוכל להתגלות בנר"נ בבחי' פנימי' עד שתעשה בבחי' מזון וחיות לנר"נ כמאמר וצדיק באמונתו יחי'²² [ולכן ורעה אמונה יוכל לפרש בו ב' פי' הא' שתזון ותפרנס את האמונה והב' שתזון ותפרנס את נפשך עם האמונה, והא בהא תלי' כי ע"י הפרנסה שמפרנסין לבחי' האמונה ניצוץ האלקי עי"ז תוכל להיות נמשך בבחי' מזון וחיות בנפש כו' וד"ל], שזהו מה שממשיכים בחי' הדעת בנפש מלמעלה מן הדעת כי הנה ענין הדעת הוא בחי' מחבר חכ' לבינה²³ ובחי' חכ' הוא בחי' ראי' מקרוב שנתפס אלקות בבחי' קירוב בנפש אבל בחי' בינה הוא בחי' שמיעה²⁴ מרחוק שמרחוק ה' נראה לו²⁵ שאין נתפס אלקות אצלו בכחות נפשו בבחי' קירוב [רק בניצוץ האלקי בבחי' האמונה כו' וד"ל], אבל ע"י הדעת נמשך ונתגלה בחי' חכ' שבנפש בכל כחות הנפש, עד שיהי' נתפס אלקות בבחי' קירוב בכל כחות הנפש מבינה ולמטה, והמשכת הדעת הוא תלוי בבחי' מזון [כמאמר אין התינוק יודע לקרות אבא²⁶ עד שיטעום טעם דגן כו'] הנמשך בעצמי' הנפש הנק' אמונה ע"י התורה שהוא ענין שתי הלחם תושב"כ ותושבע"פ²⁷ והוא ג"כ ענין חט"ה כ"ב אתוון דאורייתא²⁸. אך אע"פ שהתורה נעשה בחי' מזון לנפש מ"מ מצד מזון התומ"צ בלבד לא הי' ביכולת האמונה עדיין להיות נמשך בבחי' פנימי' דדעת והכרה אם לא ע"י מזון העולה מלמטה למעלה שהוא בחי' העבודה דקרבנות שנק' לחמי וכן תפלה במקום קרבן²⁹ ולזאת עיקר גילוי הדעת הוא בתפלה דייקא, ולכן בשחר כשקם אומר מודה אני³⁰ כו' כי האמונה לא נתגלה עדיין רק בבחי'