תסט

והיינו גילוי כל הפרצופים העליונים דאצי' בבחי' המהות שלהם לזאת לא יכול להתגלות הפנימי' מהם רק בחי' החיצוני' שלהם, וזהו בחי' נה"י דאצי' כו' כי נה"י הוא לבר מגופא²¹ שאינו עצמות ומהות הדבר רק גלוי הדבר לזולתו אך הגלוי הזה הוא בחי' גלוי העצם וזהו וראית את אחורי ופני לא יראו כי הפנימי' לא יכול לבוא בבחי' התגלות המהות כו' וד"ל.

והתירוץ הב' הוא שיש כמה מדריגות בבחי' פנים עד שיכול להיות שמה שהוא פנים בבחי' מדריגה התחתונה הוא למטה מבחי' אחוריים וחיצוני' שבמדריגה עליונה [וכידוע דמבחי' חיצוני' שבעליון נעשה פנימי' לתחתון²² ע"י צמצום]. וביאור הדברים הנה בחי' פנים הוא בחי' מוחין והנה עצם המוחין הוא בראש ובהם משכן והשראת עצם החכמה ובינה ודעת שלמעלה מהיות מקור למדות, והנה גם בבחי' עצמיות השכל יש בחי' פנימי' ובחי' חיצוני' כו', בחי' פנימי' החכמה הוא עומק השכל כמ"ש נמצא ממקורו שהוא כח המשכיל שהוא בחי' אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא²³ כו' ובחי' חיצוני' החכמה הוא בחי' התגלותו במוח החכמה בבחי' יש בבחי' אותיו' קצרים, וכן בבחי' בינה עומק ההשגה הוא בחי' תמצית המושג הוא בחי' אין של היש דבינה זהו בחי' פנימי' שבה וחיצוני' שבה הוא כאשר מתגלית במוח ההשגה בבחי' התיישבות שזהו בחי' יש, והנה מעצמיות החו"ב נעשה בחי' התפעלות במוח עצמו שזהו בחי' מדות שבשכל ומבחי' המדות שבשכל נמשך הארה בעלמא במדות שבלב ונק' בחי' מוחין שבמדות שזהו בחי' פנים לגבי מדות שבלב והמדות עצמן הם בחי' חיצוני' ואחוריים לגבי המוחין שבהם, ונמצא שבחי' אחוריים שבחו"ב עצמן הן למעלה הרבה מבחי' הפנים שבמדות, וכן עד"ז אנו מוצאין שמתפשט הארת השכל בידים, חסד דרועא ימינא²⁴ כו', כי ידוע שבידים יש ג' פרקים²⁵ ראשי אצבעות שביד הוא בחי' פרק העליון חב"ד שבהם שזהו בחי' פנים לגבי בחי' חג"ת ונה"י שביד שהם פרקי הזרועות והכתפיים ולכן יכול לכתוב בהם דבר שכל ואעפ"כ הפנימי שבהם הוא למטה הרבה אפי' מבחי' אחוריים וחיצוני' השכל שבמוח עצמם כו'.

והדוגמא מזה יובן בענין ההפרש בין משה לאברהם שמה שנאמר באברהם התהלך לפני היינו בחי' פנימי' שבמדות כידוע דאברהם אע"ה הי' עבודתו והילוכו בקודש בבחי' האהבה כמאמר הלוך ונסוע הנגבה²⁶ והתפעלות שלו הי' מצד ההשגה בעילוי אחר עילוי בבחי' אא"ס עד שמחמת נמשך²⁷ ונדבק אחרי ה'