לג

בתכלית היחוד עד שלא יוכל למשוך בחי' מוחין דאבא שהוא בחי' מים ובחי' שוב אם לא ע"י ההעלאה דרצוא שהוא מבחי' מוחין דאימא שהוא בחי' אש³² כו', והיינו ע"י כח המייחדם שהוא בחי' הדעת שעלי' נאמר יעשה שלום לי³³. וכידוע דהתפעלות רשפי אש התשוקה הנולד בלב מבינה שנק' אימא³⁴, שהוא ההשגה והקליטה במוח בינה בהסבר הדבר בגדלות הבורא איך שהוא בעצמו קדוש ומובדל מגדר ממלא וסובב רק הודו בלבד מאיר על ארץ ושמים³⁵ ועי"ז נעשה בחי' רצוא שהוא בחי' הפשטת המדות שבלב שכללות[ה] הוא מדת האהבה ותתפשט אהבה זאת מלבושי' לא לחפוץ שום דבר גשמי' ורוחני' רק לה' לבדו עצם הממלא והסובב כו'. והנה ההעלאה הזאת עיקר הכוונה היא ממנה שימשך על ידה גילוי אא"ס [מ]למעלה למטה שנק' בחי' מוחין דאבא שזהו בחי' השוב שנמשך מצד הרצוא כנ"ל, ולהיות שהרצוא והשוב המה [ב]ב' הפכים כנ"ל [ו]לכן כדי להתהוות מבחי' הרצוא בחי' שוב צריך שיהי' מתחלה בחי' ביטול התשוקה וביטול ההשגה בתחלה. והיינו כאשר מאיר אצלו למעלה מכלי ההשגה דאורך ורוחב³⁶ בחי' עומק המושג שהוא בחי' שער הנו"ן דבינה ומבחי' עומק המושג בא לבחי' ביטול השגה לגמרי שהוא ענין מה פשפשת³⁷ כו', ובחי' זאת הוא בחי' [יסוד] אבא שנמשך ממנו בחי' הדעת (כי יסוד אבא הוא ביטול ההשגה דבי' עייל אבא לאימא³⁸ שזהו בחי' המשכת עצם השכל כמשי"ת, ודעת הוא בלב בחי' ביטול התשוקה כו'). וכאשר נעשה בחי' ביטול ההשגה והתשוקה, אזי נמשך בחי' אוא"ס³⁹ שהוא בחי' ראיית השכל [ש]בעצמו[ת] אלקות הממלא ו[ה]סובב שהוא בחי' עצם המהווה שהוא למע' הרבה מן ההשגה והבנה באיכות התהוות המתהווה שהוא רק הארה בעלמא כמא' הודו כנ"ל, וממילא משיג איכות הביטול שלו לעצם המהווה. אך מה שמאיר בחי'⁴⁰ הראי' דחכ' אחרי ביטול השגה בבחי' עצם המהווה הוא למעלה הרבה מהשגת הביטול שאינו אלא לפ"ע ההשגה שלו באיכות הביטול, ואינו מאיר אמיתת הביטול כמ"ש, אבל בבחי' הראי' דחכ' מאיר אמיתית הביטול כמ"ש, וכידוע בענין אינו דומה שמיעה לראי'⁴¹ כי כשרואה פני המלך מתבטל בביטול עצמי שלמע' מן ההשגה וטעם לגמרי כו', וביטול זה מאיר במוח ואז ג"כ מתקרר התשוקה והצמאון שבבחי'⁴² הלב ברשפי אש להפשיט א"ע מלבושי' וכלים שלו⁴³ תשוב רוחו שבלב אליו להתלבש בכלי הלב והוא