תקלה

וכל מאמינים שהוא לבדו הוא¹⁰ (כמשי"ת). והנה בבחי' הוא ושמו יש ב' פי', הא' ע"פ המבואר בשער היחוד [פ"י וי"א] בענין בריש הורמנותא דמלכא¹¹ גליף גליפו כו' שזהו כשעלה ברצונו הפשוט להיות חפץ חסד וטוב שזהו בחי' הארה בעלמא מבחי' חסד ההיולי הכלול ומיוחד בהעלם העצמו' עד שאינו נבדל כלל ממנו¹² ולא שייך בו לומר אפי' לשון התאחדות יעו"ש היטיב. והנה רצון הזה נשתלשל עד המל' והוא התלבשותו במח' דא"א¹³ אך אח"כ גליף גליפו הוא בבחי' חקיקת אותיו' שהוא מה ששיער בעצמו בכח¹⁴ מה שעתיד להיות בפועל ממש¹⁵, אך הנה ידוע ומובן שהגם מה שעתיד להיות בפועל המה הכל דברי' מוגבלים אך בשרשם כמו שהמה משוערים בעצמו שזהו אמיתת מציאותם ושרש הוויתם אח"כ בפועל ממש המה בבחי' א"ס, והנה ע"ז¹⁶ יובן ענין הוא ושמו כי הוא הוא בחי' מאור שזהו בחי' ח"ח¹⁷ הנ"ל שהוא מקור לבחי' גילוי אור אבל בעצמו אינו מתגלה כלל רק הוא סיבת כל הסיבות¹⁸ להתגלות בחי' האור שהוא בחי' האותיות דגליף גליפו כו'.

ויובן מבשרי אחזה¹⁹ כשמתעורר בעצמו בבחי' חסד וטוב להשפיע שכל או ממון הנה השכל או הממון שמשפיע הוא עצם השפע ולא יגיע כלל לבחי' החסד שבלבו כי החסד נשאר בהעלם בלבו רק נעשה סיבה להשפעה בלבד כו' וד"ל. וע"ז²⁰ יובן מש"א בש"ע כי אל טוב ומטיב אתה כו', כי אל²¹ טוב הוא בחי' טבע הטוב שהוא בחי' חסד ההיולי הכלול בעצמותו שהוא בחי' יחיד ממש, ומטיב הוא מה שעלה ברצון הפשוט²² להטיב שהוא הארה בעלמא מעצם הטוב כנ"ל. ומברך השנים זהו בחי' ברכה והמשכה בבחי' האותיות דגליף גליפו כו' שנק' שנים ע"ש שהמה משנים ממהות למהות היינו מבחי' א"ס לבחי' בע"ג כו'. ועד"ז יובן ג"כ ענין ברוך שאמר והי' העולם שזהו מה שאמר בעצמו²³ מקור להוויית העולם, שזהו מה שעלה ברצון הפשוט²⁴ להטיב, ואח"כ ברוך הוא שזהו"ע הדילוג בעצמותו להיות ברוך אומר ועושה שזהו מה דגליף גליפו שהוא בחי' אותיות המקור לעשי', והיינו מה ששיער בעצמו מה שעתיד להיות בפועל, אך הגם שכבר שיער כל הפרטים העתידים לבוא לידי פועל²⁵ והוגבל המספר אבל מ"מ כל מציאות פרטי להיותו