תקיג

ויסורים מ"מ בפנימיותם הם תוקף הרחמים, וזהו מוסר אביך שמוסר שבתורה נמשך מבחי' אב הרחמים [ועד"מ אב המייסר את בנו שמושל על אהבתו אליו בטבעו שחפץ להיטיב אליו ולקרבו, אך מצד הרחמים על הבן שרוצה להדריכו בדרך ישרה שנלקחה מעצמי' האהבה כמ"ש בעצמי' נפשו שיש לו אל הבן למעלה מבחי' טבע שהוא בחי' חיות הנפש המלובש בגוף ולכן מושל ברוחו⁴ ומלביש אהבתו אליו בדרך ההפכי ומנגד לאהבה שהוא ענין ההכאות ויסורין, וע"ד הקבלה עצמי' האהבה לנש"י המלובש בכללות התורה אם בחוקתי תלכו⁵ כו' הוא מבחי' חסד דע"י המלובש בגולגלתא⁶ שרש הברכה⁷ ה' חסדים המתפשטים למטה לצורך זו"נ, ושרש האהבה המלובשת בתוכחות שבתורה הוא מבחי' גבורות דע"י המלובש בח"ס⁸ שרש ה"ג המתפשטים למטה כו', ושרש הגבורות הללו יש בהם יתרון שנלקחים מפנימי' החסד והטוב כמו שהוא בשרשו בבחי' אוא"ס למעלה מבחי' הלבשה בגולגלתא כו' כי פי' גבורות במקום גבוה כזה הוא תגבורת⁹ החסד והטוב ולא בבחי' צמצומים כמאמר הזוה"ק לית שמאלא בהאי עתיקא¹⁰ כו', ובחי' גבורות המה מקור י"ג מדה"ר וכשנמשכים בבחי' חכמה עילאה פרצוף אבא נק' אז בשם אב הרחמים ולמטה נמשך מזה התוכחה שבתורה ואם לא תשמעו¹¹ כו'], ולכן כל התוכחות יש בהם בחי' חיצוני' ופנימי' שמצד חיצוניותם הם בחי' דין [שהמה ה"ג הנמשכים מבחי' ז"א למל' להיות מלך במשפט יעמיד ארץ¹² כו'] אבל מצד פנימיותם המה תוקף הרחמים [מצד שרשם בה' גבורות דע"י, טובה תוכחת מגולה¹³ כו'], ולכן א' שמע בני מוסר אביך פי' שתשמע שהפנימי' המלובש במוסר אביך שהוא תכלית החסד והרחמים כו' וד"ל [והנה כללות הטוב והחסד והרחמים המלובשים בתוכחות שבתורה הוא מלובש בפ' זה דבשברי לכם¹⁴ כו' ולכן יש לפרשו, וממנו יובן כל פרטי הגילויים המבוארים בשארי פסוקים שבתוכחה כו'].

והנה מתחלה יש להבין מה שהתורה נק'¹⁵ בשם לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי¹⁶ וכן את קרבני לחמי¹⁷ מה ענינה ולמה בשם לחם ולמי הוא נעשה בחי' לחם ופרנסה, הנה כתיב בטח בה' כו' ורעה אמונה¹⁸ היינו לזון ולפרנס את האמונה