תסח

נבואתו היתה באצי'¹³ אך לא הגיע מדריגת נבואתו רק לבחי' נו"ה דאצי' וגם זאת ע"י התלבשות בבריאה וא"כ יש לתמוה איך שרשב"י בזוהר גילה כל הפרצופים עליונים עד בחי' פרצופים שבכתר שהם בחי' עת"י וא"א, והאריז"ל גילה עוד למעלה מן הכתר [שהוא בחי' א"ק¹⁴, ובוודאי לא הי' למעלה מבחי' מרע"ה כו'. אך הענין הוא שיש הפרש בין ידיעה והשגה לבחי' ראי', שבחי' ידיעה והשגה אינו רק מציאת הדבר ולא מהותו משא"כ הראי' הוא התגלות עצם המהות שנגלה לעין הרואה כו', וזהו ההפרש בין כל החכמים בפרצופים העליונים שבבחי' עולמות הנעלמים שאינם רק משיגים ויודעים רק המציאות, והיינו שמשיגים בשכלם שיש בחי' פרצופים כאלה אבל מהות הפרצופים לא נגלה אצלם כלל ולכן יכולים להשיג במקום יותר עליון מהנביאים, משא"כ גילוי הנבואה הוא התגלות המהות וכמאמר ואראה את ה'¹⁵ וכן וירא אליו ומתרגמינן ואתגלי' לי'¹⁶, ולכן לא הי' יכול להתגלות בכלים שלהם רק ממקום נמוך ביותר, ולכן חכם עדיף מנביא¹⁷ כי בחכמתו יכול להשיג במקום עליון יותר אבל בעצם מהות הגלוי אין ערך כלל מגלוי החכמה לגלוי הנבואה כי גלוי החכמה אינו רק השגת מציאות הדבר אבל הנבואה הוא בחי' גלוי המהות כנ"ל וד"ל. אך גם בידיעת המציאות יש ג"כ ב' אופנים הא' בחי' הידיעה והשגת המציאות בלבד והב' בחי' הרגשת המציאות עד שנעשה לחיות בקרבו כמו איברי הגוף שאינם יודעים במהות הנפש רק במציאות הנפש, אבל ידיעת מציאות הנפש הוא בבחי' הרגשה בהם עד שהרגשה זאת הוא מחי' אותם ממש כו'.

ובזה יובן ענין ההפרש בין הילוך דאברהם לבחי' ראי' דמשה כי ענין ההילוך דאברהם אינו בחי' ראי' והתגלות רק בחי' התעוררות שיתעורר מלמטה למעלה ועי"ז יגיע לבחי' פנימי' להמשיך הפנימי' שלמעלה למטה בבחי' התגלות, וזהו התהלך לפני וענין התעוררות שלו הוא ע"י ידיעת המציאות בבחי' אא"ס כידוע דאא"ס ידוע מציאותו ולא מהותו¹⁸, אך ידיעה זאת נקלטה בבחי' הרגשה ממש עד שנתפעל מזה באהבה ותשוקה להתמשך אחרי אלקות בכל לב ונפש בתמידיות בלי הפסק כלל [כמאמר זכור אב הנמשך אחריך כמים¹⁹ כו'], והנה התפעלות זאת הוא בחי' אתעדל"ת לעורר בחי' אתעדל"ע²⁰ מבחי' פנימי' ומטעם הנ"ל דידיעת המציאות יכול להיות במקום עליון ביותר, אבל בחי' הראי' דמשה הי' בבחי' התגלות ממש,