קסג

ה' ואזי ע"י ירידה זו תתעלה הנפה"א בעלוי יותר מכמו שהיתה בג"ע כו', אך י"ל איך תופס מקום כ"כ אהבת הנה"ט להעלות לנה"א הנה הוא ע"ד לא על הלחם לבדו¹⁹ יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם דהנה לכאורה אינו מובן הלא מדבר גבוה מחי וצומח ואיך יחי' האדם²⁰ מהם, אך הענין הוא דמצד שרשם המה יותר גבוהים מנפש האדם וראי' שבהמה כחה חזקה יותר מן האדם ולכן כשתכלל בנפש האדם יתוסף בו אור וחיות וזהו כי על כל מוצא פי ה'²¹ יחי' האדם שהוא מקור החיות דצו"ח מצד שרשם [... שנק' מוצא פי הוי' דתיקון כי התהו מקור התיקון²² כו'. ..], וכך הוא בענין התהפכות הנה"ט לאהבת ה' שגורמת תוס' אור וחיות בנה"א מצד שרש הנה"ב שגבוה מנה"א כו' וד"ל. וזהו צורך העלי' כו'.

והנה כדי²³ לבא לבחי' ואהבת בכל לבבך שבק"ש צריך הכנה לזה ונק' עבודה שבלב והיא ההתבוננות בפסד"ז בב"ש והי' העולם וברוך אומר ועושה שאומר בכל יום מחדש וכמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד²⁴ וענין החידוש הוא ע"ד שאנו רואים בגשמיות שנאמר וזרח השמש ובא השמש²⁵ כך למעלה שמשא עילאה הוא בחי' הוי' ומגן הוא אלקים²⁶ שהוא הנרתק לשמש, ובכל עת ורגע נעשה חידוש מע"ב שהו"ע הזריחה מתוך הנרתק, וזהו הקיום דהשתל', ומהתבוננות זאת יבא לבחי' ואהבת בכל לבבך כו' וד"ל. אך כמשל המאכל שאינו מחי' לנפש האדם עד שנתברר מתחלה ונעשה דם בכבד ואח"כ מהכבד עולה מובחר הדם ללב ומתאחד עם הנפש ואז מוסיף תוס' אור וחיות דוקא כך הוא בענין העבודה שבלב כשמתאחד אה' הנה"ט בנה"א דייקא אז נעשה תוס' עילוי בנה"א, וענין ההתאחדות הוא באמת ויציב שאנו אומרים ונחמד ונעים הדבר הזה שבק"ש, כי ענין אחד ואהבת אינו בחי' אתהפכא עדיין רק בחי' אתכפייא לבד כי זה ג"כ נק' רצון כמו כופין אותו הנאמר בקרבנות²⁷ אבל שיהי' אהבת הנה"ט במתיקות ועונג באלקות כמו שנה"א מרגיש מתיקות ועונג זהו בחי' אתהפכא שעי"ז דוקא תתעלה נה"א בתוס' עילוי מכמו שהיתה מתחלה כו' וד"ל.

והנה כמו שאנו רואים דלבא פליג לכל שייפין²⁸ היינו כשניתוסף ונתרבה על רביעית דם שהנשמה תלוי' בו²⁹ מצד בירורי המאכלים אז נמשך ממנו דם