תקו

בשברי לכם מטה לחם¹ ואפו עשר נשים לחמיכם² כו', פי' בשברי לכם הוא ענין שבירת הלוחות הראשונות שנק' מטה לחם להיות שרשם מעה"ח³ שנק' מטה ואח"כ נתנו לוחות האחרונות באופן אחר והיינו שירדו ונתלבשו עשרת הדברות בבחי' עה"ד טו"ר [... וזהו ענין השבירה שהוא ענין הנפילה מדרגי', וע"ד ששמענו שבדברות דלוחות הראשונות הי' הכוונה לא תרצח⁴ ל' גזירה שלא יְמ‘צ א מציאות הרציחה בעולם, וכן הי' כי ההוא אמר ולא יעשה⁵, וזהו שיתבאר אח"כ שמצד גילוי אור הגדול ממילא נתבררו כל הניצוצות ונכללו בו וממילא נפסק ונתבטל מציאות הרע לגמרי וע"ד שיהי' לעתיד ואת רוח הטומאה⁶ אעביר כו', כך מצד גילוי אור הדיבור דלא תרצח נתברר החיות הנמצא בבחי' הרע דרציחה ונכלל בקדושה וממילא נתבטל מציאות הרציחה, כי אין חיות בלעדו הניצוץ דקדושה המלובש בו, אבל בדברות דלוחות האחרונות הדיבור דלא תרצח הוא ל' ציווי שתשמור א"ע מרציחה כו'], ועי"ז גם כל התו' ירדה ונתלבשה בעה"ד טו"ר לברר, ולכן מוכרח להיות ואפו כו' כמשי"ת וד"ל.

ולהבין זה יש להקדים שרש ענין הקללות שבתוכחה שבפנימיותם מלובש ברכות והוא ע"ד שאמרו תלמידי רשב"י תיר⁷ תזרע ולא תחצד⁸, והכוונה תוליד בנין ולא תקבור ייתהון, ולכאורה למה לא אמרו הברכה בגילוי בלי לבוש הפכו, אך הענין הוא שיש שתי בחי' עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא, ובחי' עלמא דאתגלייא הוא בבחי' מקום המודד אותו ונמצא שכל ההמשכות שבעלמא דאתגלייא נמדדו כבר במדה ושיעור מהעלם עצמי' המאציל רק שיכול להיות שהמה בהעלם עדיין מצד שלא באו למטה בגשמי' רק המה עדיין ברוחניו' מלובשים בבחי' מקום הרוחני לזאת צריך להמשיכם ע"י אותיות הברכה מהעלם אל הגילוי, אך המשכה זאת כיון שכבר ישנה בהעלם לכן יכולים להמשיכה בבחי' אותיות אשר המה מעין האור והחיות שבתוכם שהמה אותיות של ברכה כו', אבל בחי' עלמא דאתכסייא אינו בבחי' מקום ולכן ההמשכה משם אינה במדה ושיעור כלל אפי' בבחי' מקום רוחני רק היא כלולה בהעלם עצמי' המאציל ולזאת האור וחיות הנמשך משם א"א להתלבש בבחי' אותיות אשר המה מעין האור וחיות שבתוכם רק מוכרחים להתלבש בלבוש ההפכי שהוא אותיות דקללה ולכן הלבישו ברכתם בלשון דתזרע כו', מצד שהמשיכו הברכה ממקום היותר נעלה דבחי' עלמא דאתכסייא כו' וד"ל.