אוצר החסידיםפלח הרמון<h2>אחרי</h2><h3>מנין שקושרין לשון של זהורית</h3>קצח

קצח

הנחה בד"א ואין להשען ע"ז כלל

מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים² כשלג ילבינו (משנה במס' שבת דפ"ו ע"א). ובגמרא שם דפ"ט ע"ב)³ כשנים כשני מבע"ל א"ר יצחק אמר להם הקב"ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות משי"ב ועד עכשיו כשלג ילבינו. ובירושלמי (שבת פ"ט ה"ג ויומא פ"ו ה"ה) ר' אליעזר אומר אם יהיו חטאיכם כשנים שבין שמים לארץ כשלג ילבינו יותר מכן כצמר יהיו, ר' יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות כשלג ילבינו יותר מכן כצמר יהיו. והנה⁴ ע"ד הפשוט⁵ הפי' כשני אבות הם כימי השמים על הארץ כי שני האבות הם תק"ב⁶ וב' שנים הראשונים דאברהם אינם בחשבון כמ"ד בן ג' שנים הכיר את בוראו⁷, והפי' כשני האבות כמה שהיו עובדים את ה' והיו מרכבה להכי לא קחשיב הב' שנים קודם שהכיר [ואולי⁸ ב' שנים קודם שהכיר הם ב' מקיפים דחי' ויחידה קודם ההכרה דחכ'], נמצא לא נחשבו שני האבות רק ת"ק שנים והוא כמו מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה, וא"כ צריך להבין הפלוגתא שבין ר"א לר"י שבירושלמי. וגם למה מדד ר"י החטאים בשני האבות שהיו עובדי ה' והיו מרכבה⁹. וגם צ"ל פי' הגמ' כשנים הללו שהם סדורות ובאות מששת ימי בראשית כו'. ומה בין הגמ' להירושלמי. עוד צ"ל דהלא התלמוד והירושלמי מפרשים הפסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כו', ונמצא לדברי כולם אם יהיו חטאיכם רק כשנים הללו שהן סדורות ובאות משימ"ב כו' לפי' הגמ' או להירושלמי אם יהיו חטאיכם רק כשנים שבין שמים לארץ כו' לדברי ר"א, או יהיו חטאיכם רק כשני האבות לדברי ר"י, אז כשלג ילבינו. יותר מכן זהו פי' אם יאדימו כתולע¹⁰ כצמר יהיו, והפי' הפשוט שאם החטאים יתירים על כשנים לכל השיטות הנ"ל והיינו אם יאדימו כתולע אז אפי' ע"י תשובה לא יהיו

הערות

2. אם יהיו חטאיכם כשנים : ישעי' א, יח.
3. ובגמ' שם דפ"ט ע"ב) : כנצ"ל: ובגמ' (שם דפ"ט ע"ב).
4. ובירושלמי. . והנה : א: ובירושלמי מקשה ג"כ הכי כשני מבע"ל ומתרץ אם יהיו חטאיכם כשני האבות כשלג ילבינו, ומסיים יתר על כן כצמר יהיו, וצ"ל בזה כמה ענינים א, מהו החילוק בין בבלי לירושלמי דהנה.
5. ע"ד הפשוט : ראה גם שירי קרבן לירושלמי שבת כאן בסופו. אוה"ת נ"ך כרך ג וסה"מ תרכ"ט שבהערה 1.
6. שני האבות הם תק"ב : אברהם חי קע"ה ויצחק ק"פ ויעקב קמ"ז (אוה"ת כאן ע' א'קעז).
7. בן ג' שנים הכיר את בוראו : נדרים לב, סע"א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' פ. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קע. וש"נ. סה"מ ליקוט ח"ב ע' מ.
8. והפי'. . [ואולי : א: [והפי'. . ואולי.
9. האבות. . מרכבה : ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42.
10. וא"כ צריך להבין. . כתולע : א: לפי"ז צריך לפרש מרובים מן הארץ עד לרקיע, ויש להבין למה נקט הבבלי הפלגת ההגזמה דריבוי העוונות על הזמן דידו"ב (דשי"ב ), והירושלמי נקט ההפלגה במקום אם יהיו מן הארץ עד לרקיע. ב, למה צריך לזה מדות שני האבות יאמר כמדת השנים שמן הארץ עד לרקיע ולמה נקטו שני האבות שעבדו את ד' למדוד בהן עוונות ח"ו. ג, מהו דקדוק הלשון שהן סדורות ובאות. ד, דהנה לפי האמת לא נוכל לפרש ההפלגה ע"ד ההגזמה מאחר שהירושלמי מסיים יתר על כן משמע שהוא מדה מכוונת ומדוקדקת שאם החטאים רק כשני האבות אזי ע"ש (ע"י ) תשובה כשלג כו' אבל יתר ע"כ שהוא פיר' על מה שכתוב אם יאדימו אזי כצמר יהיו כמשי"ת, ולפ"ז גם הבבלי דנקט המדה בשנים שמשי"ב ועד עכשיו הלא (הוא ) ג"כ מדה מצומצמת ומכוונת שהרי הפסוק מסיים אם יאדימו ואין זה פי' ההפלגה על הריבוי בדרך הגזמה והוא פלא וז"ל (וצ"ל ) הטי"ב מהו מדת שי"ב לדעת הבבלי ומדת שני האבות לדעת הירושלמי. ה, סיום הירושלמי יתר ע"כ צריך להבין כי יש בזה ב' משמעות כי הנה ע"ד הפשוט הכוונה שאם החטאים יתירים על מדת שני האבות.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.