20

וע"פ הנ"ל מובן: עצם התורה שמיוחדת בעצמותו ית', מתבטא דוקא בזה שהיא תבלין להיצה"ר, מכיון שהכח לתבל את יצר הרע ולהפכו לטוב ¹¹⁴, הוא מצד עצמותו ית' דוקא.

והביאור בזה: כל הגילויים, גם היותר נעלים, להיותם מוגדרים בגדר אור וגילוי, הרי מציאות הרע – היפך האור – מנגד אליהם, ובמילא, אין ביכלתם להפכו לטוב (כ"א להלחם בו ועד – שיבטל לגמרי). ורק עצמותו ית' שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ומושלל מכל הציורים וגם אין שייך שום מנגד אליו, ובמילא – ביכלתו לשנותו ולהפכו לטוב¹¹⁵.

וזהו ג"כ מה שבבחי' התורה המיוחדת בעצמותו ית' נאמר¹¹⁶ " משחקת לפניו": שחוק (ותענוג) שלמעלה בא ע"י בירור ותיקון החשך ¹¹⁷ – אתהפכא חשוכא לנהורא. וזהו "משחקת לפניו": דוקא ע"י בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא – "משחקת" – שבתורה, מתבטאת פנימיותה כמו שהיא מיוחדת בפנימיות אוא"ס ב"ה – "לפניו".

כ. שני ענינים אלו שבתורת החסידות (ועד"ז בכללות התורה)

– (א) חדירתה בכל חלקי נרנ"ח ועד שפועלת גם בנה"ב ובעולם, (ב)ביטוי עצמותה הוא דוקא ע"י פעולתה בנה"ב ובעולם –

יש דוגמתם (ככל הענינים שבחסידות) גם בנגלה, ובהלכה. ולא עוד, אלא שהלכה זו בנגלה ניתוסף בה ביאור ע"י ענינים הנ"ל שבחסידות:

ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום¹¹⁸: בסמטא, בצדי רשות הרבים¹¹⁹