ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"עספר השיחותתש"ו-ה'שי"תהוספותרשימה 416

416

שנתאספו שמה כחמשים מנינים איש הי' גם הוא — הר"ה — ביניהם ושם זכה לשמוע⁴⁷ אמרי קדש הקדשים שאמר כ"ק אדמו"ר:

* * *

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר⁴⁸ שנאמר⁴⁹ רגזו ואל תחטאו, אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתו' שנא'⁴⁹ אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב וא"ל יקרא ק"ש, שנא'⁴⁹ על משכבכם, אי אזיל מוטב וא"ל יזכור לו יום המיתה שנא'⁴⁹ ודומו סלה, ארבע מדות באדם⁵⁰, והם מדות והנהגת בנ"א מצד טבע תולדותם, שלי שלי ושלך שלך, שהנה"א אינה מתלבשת בהנה"ב לבררו ולזככו, אלא שאינו מניחו כלל להגיד איזה דיעה והנהגה בהעיר קטנה⁵¹ כי כל הדיעה וההנהגה הוא כולו שלי. והיא מדה בינונית שהיא עבודת הבינוני'. שלי שלך ושלך שלי, הוא כאשר הנה"א מתלבשת בהנה"ב לזככה ולבררה ומשתמשת במעלת הכח והתוקף שבנה"ב כמ"ש⁵² ורב תבואות בכח שור, הנה הוא עם הארץ שמבררים ומטהרים את הארץ. שלי שלך ושלך שלך, דע"י שהנה"א מבררת ומזככת את הנה"ב הנה עי"ז נעשה יתרון בהנה"א, דזהו שלי שלך, דהעלי' שנעשה בהנה"ב ע"י עבודת המדות דנה"א, ושלך שלי, היתרון שנעשה בהנה"א ע"י עבודה זו, אבל מעלת החסיד הוא שמתחסד עם קונו עם קן דילי'⁵³ ואינו חושב אודות היתרון שנעשה בו מצד עבודה זו, דזהו שלי שלך ושלך שלך, וכל כוונתו הוא אך ורק שתושלם הכוונה העליונה. שלך שלי ושלי שלי, דמי שעובד רק בשביל היתרון שנעשה בו בנפשו האלקית ע"י עבודתו, הנה הגם שהוא פועל ישועות בנפשו בעליות גדולות, אבל בכ"ז הנה חומריות העולם נשאר בגשמיותו. וזהו⁵⁴

הערות

47. ר' הלל לא ראה את אדה"ז כי אם שמע את הוד קולו — ראה אגרות קודש שם. ספר השיחות תרצ"וחורף ה'ש"ת ע' 276. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' קלב].
48. ברכות ה, א. גירסת הש"ס היא: אם נצחו מוטב כו'. אבל בעין יעקב נמצא: אי אזיל מוטב כו'. וראה ג"כ בילקוט שמעוני תהלים ד. והנה בכמה מקומות בדא"ח מביאים מארז"ל בגירסא בלתי רגילה, והוא בשתי פנים: א) הגירסא שאינה רגילה מדויקת יותר. ב) שתי הגירסות מדויקות, אבל להענין המתבאר במקום זה מתאים מארז"ל המובא כפי פירושו ע"פ הגירסא האינה רגילה דוקא. וי"ל אשר כאן הוא באופן השני, דהנה מארז"ל לעולם ירגיז כו' יש לפרשו: א) בכל עת שרואה שיצרו הרע מתגבר ח"ו עליו, וצריך להלחם עמו שלא ישלוט באברי הגוף, וכמו שנתבאר בארוכה בתניא פרק כטלא. ומובן אשר עפ"ז צ"ל: אם נצחו מוטב כו'. ב) לעולם ירגיז, כפשוטו. היינו תמיד (לקו"ת פ' שלח ד"ה בפ' נסכים פ"ג), והמרגיז הוא אדם, מדריגה היותר גדולה (לקו"ת פ' תזריע ד"ה אדם כי יהי'), ואין שייך לומר שהיצה"ר לוחם עמו בפועל וצריך לנצח המלחמה. אלא שתכלית ההרגזה היא שלא יוכל להכשילו. — וכן מפרש לעולם ירגיז כו' כאן, וכמוש"כ בפנים. ומובן אשר לפי' זה מתאמת הגירסא: אי אזיל מוטב כו'.
49. [תהלים ד, ה.
50. אבות פ"ה מ"י.
51. קהלת ט, יד. נדרים לב, ב. תניא פ"ט (יד, א).
52. משלי יד, ד. וראה לקו"ת האזינו עה, ריש ע"ד. ובכ"מ].
53. ראה לעיל בשיחה הערה א [בהוצאה זו — לעיל ע' 225 הערה 6.
54. ראה רשימת רבינו — ר"ד כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע — ליל ב' דחג הפסח תרס"ט: רשע מה הוא אומר כו' ואף אתה הקהה את שניו כו' לי ולא לו כו'. ולכאו' צ"ל דהלא לעולם עצת התורה הוא בדרך קירוב דוקא, לקרב הנשמות בבירורי הניצוצות, ומה נשתנה כאן שהוא בדרך ריחוק. אך הענין הוא ע"ד שאמר כ"ק רבינו האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכ"י, ואף אתה הקהה את שניו כו' הוא שיקח אצל הרשע את השי"ן ממנו, וישאר ר"ע, ורע אין לו קיום מצ"ע ויתבטל ממילא, ולקיחת השי"ן ממנו הוא בירור הטוב, ובירור זה צ"ל בדרך קירוב דוקא כמשפט התורה, תוכו אכל וקליפתו זרק כו', וזהו לי ולא לו כו' דמה שהוא טוב צ"ל לי שיבררו ויורגש בנפש וכח המברר כו'. וראה גם אגרות-קודש ח"ג ע' תכ. ספר השיחות תרצ"וחורף ה'ש"ת ע' 323].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.