410

אל הככר שלפני חצר האַנאָראָווע ופעם לשדה המישור שבכפר אַחרעמאָוואָ.

בחצר האַנאָראָווע דר אז המוכסן החסיד ר' שלמה בר' שמשון שהי' ממקושריו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זצ"ל, ובכפר אַחרעמאָוואָ דר המוכסן החסיד ר' יוסף מיכאל בר' פייווש משה, איש בא בשנים ועודנו ממקושריו של רבינו הזקן.

את מקום החגיגה היו מגבילים כשבוע — שבועים מקודם, וע"פ רוב היו מטילים גורל בין שני החסידים המוחזקים הנ"ל.

הזוכה בעריכת החגיגה הי' מזמין את החסידים היושבים ואת האורחים הבאים, שיבאו אליו עוד ערב ל"ג בעומר, ואחר תפלת מנחה גדולה ביום ל"ג בעומר הי' עורך סעודה גדולה בדגים ובשר שנמשכה עד תפלת ערבית, בשעת הסעודה היו חוזרים מאמר דא"ח, מספרים ספורי חסידים, מנגנים ורוקדים, וע"פ רוב הי' נעורים כל הלילה ומתפללים בהשכמה תפלה בצבור במתינות וגם באריכות, ובשעה האחת עשרה היתה מוכנה סעודת חלב עם משקה יי"ש לרוב, ומשעה השלישית בערך היו מחכים לביאתו של כ"ק אדמו"ר.

בשנה ההיא — שנת תר"ד — עלה הגורל לזכותו של החסיד ר' יוסף מיכאל.

* * *

מתחלת חודש אייר התיר כ"ק אדמו"ר להחסידים לבוא לליובאוויטש, אחרי אשר במשך החורף אסר עליהם לבוא מפני היסורים¹¹ — שהיו מתחלת חודש מרחשון עד לפני הפסח.

גם חסידות לא אמר כ"ק אדמו"ר בחורף ההוא רק איזה פעמים¹², בש"ק ויצא ט' כסלו וי"ט כסלו ובשבת ר"ח וחנוכה, כ'ד טבת, שבת שירה, ופורים וגם זה במנין הקטן הפרטי שלו לפני אנשים ספורים ובהם אחדים מהאברכים היושבים.

בשבת הגדול, אחרי הפסקה במשך כל החורף, אמר כ"ק אדמו"ר דא"ח ברבים, ד"ה זאת תורת העולה, ותהי שמחה גדולה לאזרחי העיר בכלל ולהאברכים היושבים בפרט, והמשולחים הודיעו כי כ"ק אדמו"ר התיר להחסידים לבוא לליובאוויטש ועל שבת הראשון אחר חג הפסח, פ' תזו"מ, כבר באו הרבה אורחים, ומזמן לזמן — כשנתפרסם ההיתר — נתרבו הבאים ועל ש"ק פ' אמור ול"ג בעומר שאחריו היו כארבעים מנינים אורחים והחסידים המפורסמים ר' אייזיק האָמלער¹³ ור' הלל פּאַריטשער¹⁴ בראשם.

בשבת ההוא, פ' אמור, אמר כ"ק אדמו"ר שלשה מאמרים, הראשון ד"ה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש אמרו ביום ו' עש"ק אחר תפלת שחרית, השני ד"ה להבין ענין כובד ראש בעבודה בנפש האדם — קודם קבלת שבת, והשלישי ד"ה להבין בתוס' ביאור ישראל לי ראש אמרו בש"ק קודם תפלת המנחה.

* * *