340
תש"ט1
מלפנים היה הסדר אצל אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי, וזמן גם אצל אדמו"ר הצ"צ, אשר בצאת כל אחד מהיכל היחידות הי' נכנס במחול2 עם החסידים הנאספים, און מ'האָט גוט פאַרבראַכט, ואז הי' ההתחלה מהנטיעה. בבוא כל אחד מהנכנסים לעירו הביתה הי' אז יוםטוב אצל כל אנ"ש. שבתקודש התוועדו כולם ונטלו ידיהם לסעודה ואכלו לחם ומליח והוא הי' ראש המדברים וחזר על היחידות מה ששמע מכ"ק האדמו"ר. וכן היו נוהגים והשמחה והריקודים וההתפעלות הי' ביותר אצל כל אנ"ש. וכל זה עשה רושם גדול ובפרט אצל הנכנס בעצמו שהי' אצלו הקליטה מהנטיעה.
אמנם, פעם נסע הרה"ח ר' הלל מפּאַריטש3 לליובאַוויטש וסיפר לאדמו"ר הצ"צ אודות זה, וצוה הצ"צ להחליש זאת מסיבת המחלוקת והבלבולים של המתנגדים שהיה בזמן ההוא, ומני אז נחלש הענין עד שנפסק כו'.
ואח"כ אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: אַה, דער סדר פון ליובאַוויטש, ווי גוט און געשמאַק דאָס איז געווען. . .
* * *
[מקובל מרבותינו הק' בשם הרב המגיד ממעזריטש שאמר בשם הבעש"ט ז"ל, אשר בעת שמחה, תנאים, חתונה, או בריתמילה יכולים לתת מזלטוב קודם המעשה.
ושאלתי את כ"ק אדמו"ר שליט"א איך הי' הלשון הק' שיכולים או שצריכים (מ'קען צי מ'דאַרף)? ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:] צריכים לומר מזלטוב קודם השמחה כי זה גורם שהדבר הטוב יבוא למטה בתגבורת, ותגבורת שוללת מניעות ועיכובים.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.