197

להרב המגיד — אשר בבואו אליו ימסור לו הדברים בלשונו בדיוק, מהם לא יגרע ועליהם לא יוסיף, ואשר ימסור לו — להוד כ"ק רבינו הזקן — דרכי הזהירות והשמירה, אשר איש לא ירגיש במעלתו העצמית ובשליחות הנמסרה לו ביחוד. ויכפול וישלש להזהירו כי בנפשו הוא.

כשמוע הוד כ"ק רבינו הזקן את אשר הגיד לו מורינו הרב המגיד נפחד ונרעש במאד, לב קדשו התכוץ ועיני קדשו יורדות מים. ומורו רבינו הרב המגיד מוסר לו את אשר הגיד לו מורו רבינו הבעש"ט אשר יעורר רחמי שמים עליו בעזרת מורו הבעל ח"י אשר יצליח בהעבודה אשר עליו לדורותיו ועל מקושריו לדורותיהם עד כי יבא משיח צדקנו ויגאל את ישראל ויוליכנו קוממיות לארצנו בשובה ונחת בגשמיות וברוחניות.

* * *

וזה דבר הסיפור²⁵:

באחד הימים והנני עסוק בלימוד עם התלמידים את ספר השל"ה²⁶, כשעה ויותר בכל ימי השבוע, עלה בדעתי ללכת בגולה כסדר המקובל אז בין לומדי תורה ועוסקים בדרכי עבודת ה'.

בעת ההיא נתפרסמו שתי עיירות לשם תהלה ותפארת בתוככי הבני תורה. האחת עיר ווילנא נתפרסמה לשם תהלה מגדולת הבני תורה ובראשן הגאון הנודע רבינו אלי' והשני' עיר מעזריטש בפלך וואָהלין. ואסדר את האברכים שהנני לומד עמהם את ספר השל"ה, ואצו להם סדרי לימוד והנהגה, ואשים לדרך פעמיי ואחליט ללכת למעזריטש, באמרי: ווי מען לערנט ווייס איך מער ווי מען דאַווענט²⁷.

בימים הראשונים לבואי וראיתי כי רבינו הרב המגיד ותלמידיו הנה רוב היום והלילה עסוקים בעבודה שבלב: ההכנה לשלש תפלות היום והתפלות וישובי הדעת אחר התפלה, ההכנות אל קשעה"מ ותיקון חצות וכו'. והכל באריכות גדולה.

ואני בהרגלי בעבודתי בסידור האריז"ל ובפירושי השל"ה הייתי מוגבל בזמנם הן בחול והן בשבת ויו"ט, ורוב הזמנים הייתי מסור בכל מאודי לרכוש ידיעת התורה בהלכה אגדה קבלה ומחקר, ואם כי עבודתם הקדושה של רבינו הרב המגיד ועבודתם הנפלאה של קשישי התלמידים הרהיבוני, בכל זה החלטתי לחזור על עקבי ולמסור וליתן עצמי בשקידת התורה בגליא ונסתר ביתר שאת ויתר עז.

בצאתי לדרכי נזכרתי כי שכחתי אחד מחפציי בבית המדרש של הרב המגיד ואחזור לקחתו. ובבואי לביהמ"ד מצאתי כי הרב המגיד עסוק בשאלת ריאה שהובאה. בשמעי את דברי התורה שהואיל הרב המגיד להציע בפסק ההלכה ההיא ועמקי סברותיו וגאונותו בדברי גליא שבתורה החלטתי להתעכב איזה זמן במעזריטש.

מורו הרב המגיד קרבו במאד, ומציע לו אשר יקבע זמן ללמוד עם בנו המלאך