56
יום א', ה' אלול תש"ו1
[בשעה שביעית ורבע, כשנכנסתי לפנים להיכל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשאול רשיון להכניס אנשים ליחידות כדרכי מימים ימימה, רמז לי שכוונתו שאשאר ושאל אצלי:] ווי אלול'ט זיך? וואָס הערט זיך אלול'דיג?
ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
אכן, צריך כוחות בגשמיות. (וסיפר): מלפנים היתה כל עיר ועיר נחשבת לפי מספר הבתיכנסיות ובתימדרשות של החסידים אשר בעיר. היינו שעיר שהיו בה שתיים או שלוש בתיכנסיות של אנ"ש היתה נחשבת עיר קטנה ואם היו בה ארבע או חמש בתיכנסיות של החסידים היתה נחשבת לעיר גדולה.
כאשר נכנסו לביהכנ"ס שמעו כיצד זה אומר ברוך שאמר והיה העולם בנעימות, והשני אומר פסוקי דזמרה וברכת יוצר אור בהתלהבות. בכלל, שבתקודש היתה אצלם יום המנוחה. בימי השבוע היה כל אחד, בעלעסק או מלמד וכד', עסוק בענינו, אבל שבתקודש הרי הוא יום המנוחה. ובכן, המתינו עד אחרי התפילה, כלומר ששמעו את כל התפילה, ענו את כל האמן'ס, שמעו קריאת התורה עד סיום התפילה ואחרי הכל התחילו להתבונן עם מה מתפללים ועם מי מתפללים. כך שמעתי מכ"ק אאמו"ר בב' הנוסחאות וכבר רשום אצלי ביאורים וחילוקים בין ב' ענינים הללו בענינים יסודיים וסיפורי ענינים באריכות בזה2.
וסיים: יש הרבה מה לעשות ואכן, דרושה הצלחה בעבודה, אבל צריך גם כוחות בגשמיות. . .
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.