9

ר"ד ש"פ נח ה'תש"ו, בסעודת הלילה¹

א. (הי' יאצ"ט של הרג"ד פּאַהאַרער²). תרנ"ב בעת חתונת ר"מ האָרענשטיין³ הי' אז הרג"ד בליובאַוויטש, א"ל כ"ק אאמו"ר נ"ע שאבקר אצלו ואסתכל במנהגיו ואשמע מה שיספר לי.

סיפר לי: שמעתי מחסידים הראשונים (של אדה"ז), שנתקרבו לחסידות ע"י התפלה בנגינה — די חסידישע ניגונים האָט אויף זיי געפּועל'ט. וסיים (הרג"ד): הנני מתמרמר על שאיני מנגן — אף שהנני ג"כ כבד פה⁴ אין זה נוגע לי כ"כ — והנני חושב זה לי לעונש. וזלגו עיניו דמעות.

סיים כ"ק אדמו"ר שליט"א: בכלל בכי' שלו איז גיווען אַ בכי' פנימית.

ב. (הרש"ל⁵ סיפר שזקנו הרג"ד התארח בהיותו בנעוועל אצל השו"ב ר' חיים דוד ליין⁶ — העיר כ"ק אד"ש: בנערותו למד בסלוצק ואח"כ התקרב לעדת החסידים — בתחלה לא נשא חן בעיניהם בהיותו במרירות וכו' והם היו מורגלים בהתפשטות וכו', ואח"כ שמעוהו קורא תהלים: עד⁷ אנה תשכחני וגו' וזה עשה עליהם רושם גדול.

אמר כ"ק אד"ש:) מזה מובן ג"כ מה שנדבר בחה"ס העבר אַז מיט אַ וואָרט חסידות קען מען לעבען אַ יאָר דאָס איז ווי אַ שוועבעלע מיט וועלכע מ'קען אָנצינדען אַ גרויסען פייער.

ג. מ'דאַרף זעהן מ'זאָל אָנהייבען דאַוונען. מ'דאַרף ניט דוקא אַ סך חסידות, וויפל מ'לערנט קען מען זיך צוטראָגען און דאַוונען דערמיט. כ"ק אאמו"ר נ"ע אמר ע"ז: דער הינטער גרונט פון חסידות.

ד. העיקר הוא שעבוד הלב. הרשד"ב באָריסאָווער⁸ [איז] געווען אָנגעלערנט דא"ח של אדהאמ"צ והצ"צ בקי בלקו"ת וכו'. פעם בא לליוב[אַוויטש] ושאל את הצ"צ ענין מסובך בדא"ח. ענהו: תשאל את ר' זלמן קאַראַבעלניק — איש בעל השגה קטנה אבל מאריך בתפלה באמירת תהלים בבכי' וכה"ג.