275

מייטין מעבר מזה, ור' דובער קאצינעלינבייגין²⁴, ור' אהרן ביינש הסטארעסטע ושלום יחזקאל פורש²⁵ מעבר מזה. ושמשון העב (שמשון דער גראבער) ור' דוב ב"ר דוד²⁶ צערקעס ור' דוד המ"ץ²⁷ היו הדיינים. וכאשר הבעלי דין לא קבלו פסק הב"ד הנ"ל, הנה כולם באו (ואתם עמהם קהל רב) לביהכ"נ שלנו. וקודם תפלת ערבי' ואחרי' היו מריבים ביניהם, וההחלט הי' כי רק האחים יגידו דעתם בזה, וכאשר יפסקו כן יהי'. וזה הפריע את מחשבתי בסיפור הדברי' הנ"ל.

בבקר עמדתי שעה אחת קודם הרגיל, וכיונתי את הזמן אשר הוד כ"ק גמר קריאת שמע שחרית ופתח את דלת חדרו לאמר איזה דבר להמשרת ר' מענדיל²⁸, וכאשר ראה אותי שאלני מה אני עושה פה. ואזרתי כח ואמרתי לו כי יש לי סוד לגלות לו. ונכנסתי לחדרו והראיתי לו המתנה, ואמרתי לו את אשר הגידה לי כבוד א"ז, כי קודם הבר מצוה שלו נכנסה לחדר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק ותאמר לו, כי כבוד חותנתה הרבנית חי' מושקא נ"ע סיפרה לה, אשר בהגיע עונת הבר מצוה של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק, אמר לה אישה הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צ"צ, בדעתי לתת לבנינו זה מתנה כאותה המתנה אשר נתן לי כאאזמו"ר נ"ע (הכוונה על רבינו הגדול אדמו"ר הזקן), והסכימה על זה. וכאשר ספרתי לזקינך מה שסיפרה לי חותנתי צחק ואמר, טוב, צריכים לעשות כן.

כאשר גמרתי לספר את זאת נשתנה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בפניו הקדושים ויבט אלי ויתבונן בי, והכיר בי כי עוד לא גמרתי את הסיפור כולו, ויאמר לי: ומה אמרה לך עוד? אמרתי, כי אחרי אשר נתנה לי המתנה אמרה לי: ושאל את אביך מה אמר לו זקינך.

כאשר הגדתי לו הדברים האלו, התלהבו פניו הקדושים וכשתי אגלי טל ירדו מעיניו הקדושים. ולקח את החגורה ויחגור אותי בו, ויאמר לי²⁹: כתיב חגרה בעוז מתני' וכו', וכתיב חגור כו', זאלסט זאיין א גבור, דער רבי האט גיגעבין דעם זיידין א גארטיל גשמי, וזה הספיק, דער זיידע האט גיגעבין דעם טאטין א זיידענעם גארטיל והספיק, דער טאטע האט מיר גיגעבין א גארטיל האט ער גידארפט זאיין שטארק ויא א רימען (עור). בתורתו של ר' מאיר כתיב כתנות עור³⁰ באלף³¹. אז מיא האט א רימענער גארטיל, ניט נתפעל וערין פון קיין זאך און דינען השי"ת באהוי"ר כפשוטו, יעמולט קאן מען בעזה"י מאכין