274

אאמו"ר הרה"ק שהיתה בחדש מרחשוון תרל"ד, והסעודה היתה בזאל הגדול, והיו הרבה אורחים, גם מרחוק באו ממאלי ראסיע, והיו גבירים וחסידים.

חותנו המלמד דרדקי ר' פסח ז"ל¹⁹ הי' המלמד אשר אצלו למדו כל בני רבינו בקטנותם, היינו לימוד אל"ף בי"ת, וגם בני הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק, היינו כבוד דודי הרז"א והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק למדו אצל ר' פסח הנ"ל בקטנותם, היינו הלימוד דאל"ף בי"ת. ובשמחת הבר מצוה של הבנים, הגם שכבר למדו אצל מלמדים אחרים, ניתן מתנה להמלמד הראשון לר' פסח הנ"ל עשרה רוכ"ס.

ר' פסח הנ"ל הי' חסיד גדול מחסידי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צ"צ, והי' מקושר אח"כ להוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהרר"ש.

בעת אשר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק נתן המתנה הנ"ל לר"פ הנ"ל, אמר לו: דאיין תלמיד האב איך גישיינקט א מתנה א גארטיל. אמר לו ר' פסח: אט אזיי ויא דער רבי²⁰ האט אייך גישיינקט, איך גידיינק (המשיך ר"פ הנ"ל את דבריו) דיא חסידות ואס דער רבי האט אייך גיזאגט חגרה בעוז וכו'²¹, און האט מבאר גיוען אז חגורה איז שייך לנוק' וכו'. איז אז עס איז גיקומען בא רז"א'ס בר מצוה, האב איך גירעכינט אז גיויס ועט איהר עם אייך שיינקען א חגורה, נאר אז איהר האט דאס ניט גיטאן מן הסתם דארף אזיי זאיין, און איך האב גאר נישט גיפרעגט. אבער אז רש"ב'ן שיינקט איהר, איז דאך א קושיא.

וענה לו כ"ק אדמו"ר (כן סיפר לי המלמד ר"נ הנ"ל) פסח, בא אונז פרעגט מען קיין קושיות ניט, און אף אונז פרעגט מען קיין קושיות ניט. אז מיא פארשטייט איז גוט, און אייב ניט, פארשטייט מען ניט.

התבין (אמר לי מלמדי הר"נ ז"ל), האדמו"ר זקינך ראה ברוה"ק ההפרש בין האחים. ועתה, כאשר זקנתך נתנה לך מתנה כזו אל תספר זאת, ולמי נוגע מי נתן לך את זאת.

השמועה האמורה, אם כי לא הבנתי עומקה כלל, ובכל זה עשתה עלי רושם עז. והחלטתי אשר בהלכי מביהכ"נ אחר תפלת ערבית (בימי הספירה הי' הולך לביהכ"נ להתפלל, כן דודי הרז"א (בהזמנים שהי' בליובאויטש) הי' הולך לביהכ"נ), אספר להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק דבר המתנה.

מאורע הי' ביום ההוא, ומה הי' לא ידעתי, אך זאת כי מחלוקת וכעין קטטה נפלה בין ר' יעקב אליעזר הראש ישיבה²², ר' אהרן חוזר²³, ונפתלי צבי