272

כחמשה ששה ימים חזרתי את השני המאמרים איתא במד"ת, הוא הי' אומר הנ"ל, עד אשר הייתי בקי בהם לחזור אותם בעזה"י בסדר מסודר, ויצוני לחזור אותם לפניו.

משנת תרנ"א בערך ציוה עלי לשאת חגורה לכל הג' תפלות, ובתנאי אשר החגורה מתחת לבגד העליון הנק' סורטוק, ושלא ידע איש שהנני נושא חגורה. ובעצמו נתן לי חבל דק של משי שחור ותכלת שהייתי יכול לחגור בו פעמיים. ואיש לא ידע. וכאשר התחלתי להניח תפילין בגלוי ר"ח אייר¹⁰ תרנ"ג —

הנני אומר בגלוי, כי משנת תרנ"ב בחדש תמוז ציוה עלי להניח תפילין¹¹, ויצוני כי איש לא ידע מזה, גם אמי תי' לא תדע מזה, ואשר אלך להתפלל לביהכ"נ כנהוג. אמנם קודם הילוכי לבית הכנסת שהיתה בכל יום בשעה קבועה חצי התשיעית, הנה עשרה מינוט על שעה התשיעית הייתי נכנס לחדרו, והי' סוגר את הדלת, והי' נותן לי תפילין, והייתי מניחם.

כשבועים הנחתי בלא ברכה, ואח"כ הייתי מניח בברכה. ועד חדש אלול תרנ"ב הייתי מתפלל בהם ק"ש (¹²הגם כי בקומי כבר התפללי עד הודו, כי סדרי הי' (עפ"י פקודתו לעמוד לא יאוחר מרבע השמינית להיות מוכן) לאמר ברכת השחר עד הודו. והתפללתי פעם ב' ק"ש כל הג' פרשיות ובפרשיות ציצית לאחוז הציצית ולנשקם, ואח"כ לאמר ג' קאפיטלעך תהלים על הסדר. ובחדרו ציוה עלי לחגור בחגורתי ממעל לבגדי כנהוג. ופעם הדקתי הרצועות של יד ביותר והיו ניכרים רשמי הכריכות על קנה היד, ויצו עלי לחכות עד אשר יעברו הרושמים.

ובתחלת אלול ציוה כי אתפלל כל התפלה בחדרו. והייתי בא לחדרו רבע שעה לפני השמינית. ובביהכ"נ הייתי אומר פסוד"ז כעין אמירת מזמורי תהלים, ובק"ש הייתי אוחז הציצית, ועומד תפלת שמו"ע למראה עינים, ועפ"י פקודתו הייתי חוזר משניות בע"פ.

כאשר התחלתי להניח תפילין בגלוי נצטויתי לשאת חגורה כנהוג, וזה הי' מתנת כבוד אמי זקנתי הרבנית הצדקנית מרת רבקה זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע¹³. ובעת שנתנה לי המתנה אמרה לי: שאל את אביך מה אמר לו אביו בעת שקרא אותו לחדרו קודם הבר מצוה שלו, ואנחנו שנינו נתנו לו מתנה כזו.