222

ימים אחדים לחנוך, וביב' תמוז נב' בברכה¹¹⁸. הנחתים בחדר אדנ"ע שאיש לא ידע מזה.

מתחלה הייתי רק קורא ק"ש בלא ש"ע בהם, ובאלול נב' כל התפלה בתפלין. הייתי הולך לביהמ"ד, נושק הציצית, עומד לש"ע וכו', אבל בשעת מעשה הייתי אומר פסוד"ז, תהלים ומשניות בע"פ¹¹⁹.

באייר נג'¹¹⁷ התחלתי להניח תפלין גם בפרהסיא.

אמא זקנתי — (הרבנית רבקה ע"ה¹²⁰) — קראה אותי, נתנה לי במתנה אבנט (אבנט סתם), באמרה אני נותנת לך אבנט כמו שנתנו לאביך¹²¹,

— להברמ"צ¹²² (או לתחילת הנחת תפלין?. הכותב) של מהרשנ"ע אמר הצ"צ להרבנית מוסיע תי', איך רעכען עם געבען אַ גאַרטעל ווי דער זייֵדע האט מיט מיר געטאהן. ותשאל אותו הרבנית מפני מה לבניו האחרים לא נתן, ויענה הצ"צ: באַ אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט און אַף אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט. להברמ"צ של אדנ"ע נכנסתי אל מהרשנ"ע — כ"ז הוא מדברי הרב' הזקנה זצ"ל — ואמרתי לו ע"ד נתינת אבנט לאדנ"ע. "עֶס איִז אַ גליַיכע זאך" ענה מהרשנ"ע. —

ושאל אצל אביך מה שאמר לו אז אביו בשעת הנתינה.

רצתי תומ"י לשאול, אבל בדרך מרוצתי נחתי מההתפעלות, ולא הי' בי די עז להכנס לשאול. הלכתי להמלמד שלמד אתי אז — ר' ניסן שמו¹²³, מלמד טוב. הי' לומד אתי גמרא ב' מס' שונות. א' עם כל התוס' ובעיון. מס' שני' למיגרס ולא כל התוס' — וספרתי לו מה שספרה לי א"ז. יעצני שלא אספר לאיש מזה ושאשאל את אדנ"ע¹²⁴.

ועוד סיפר לי — ר"נ הנ"ל — בשם חמיו ר' פסח מלמד דרדקי¹²⁵ — עם בניו של הצ"צ, ואח"כ עם בניו של מהרשנ"ע. ולכל ברמ"צ היו נותנים לו מתנה עשרה רו"כ (כנראה, גם אצל הצ"צ. הכותב). להברמ"צ של אדנ"ע נכנס ר"פ הנ"ל אל מהרשנ"ע, קבל את י' רו"כ, ונכנסה גם הרבנית, ויתנו אבנט (או שמהרשנ"ע רק ספר לר"פ שנתן אבנט וכו' ולא הי' בפניו. הכותב), ויאמר ר"פ למהרשנ"ע: כמו שעשה אביכם עמכם, שעודני זוכר, איך שנתן לכם אבנט להבמ"צ, ואמר¹²⁶ חגרה בעז מתני'¹²⁷, חגור הוא על הירך, מ'דאַרף איִצט אין דערוף ניִט