218

ספרים הוא, מפני זכרונו העצום, אלא שהי' לוקח מאתו אַ פּיאַטאַק⁷⁵ שכר הלואת ספר.

פעם נכנס רשב"ץ אל הליובלינער וימצאו צוטראָגיִן ביותר והולך בחדרו אנה ואנה. עבר זמן רב ובראות הרשב"ץ שאין הוא מפסיק מהילוכו שאלו לסיבת הדבר. "וויִ רעֶכענסט דו איִך ביִן קלאָר משניות?" ויתפלא רשב"ץ מאד לשאלה זו, כי מילתא זוטרתי היא לגבי הליובלינער. ויספר לו הליובלינער: פעמיים בשנה הי' מנהגו לבוא לליובאַויִץ (והוא עודנו רב בפּאָלאָצק), והי' מותנה עם הצ"צ שבכל פעם יציע לפני הצ"צ איזה ענין אַ דורכגעארבעטען במשך חצי שנה זו, ושו"ט⁷⁶ תרוויהו בזה. גם בפעם זה, כשנכנס אל הצ"צ התחיל להציע לפניו איזה ענין. הצ"צ שמע ורק אומר "נו, נו, נו". ויאמר לבסוף "זהו משנה". מובן איך נתבלבלתי בשמעי מענה זה. ויסף הצ"צ ויגד לי גם באיזה סדר ואח"כ גם המסכת (כמדומה לי מס' בכורות⁷⁷. כ"ק מו"ח אד"ש), ואח"כ התחיל לאמר גם המשנה בלשונה. אבל גם אז כשאמר ב'ה' תבות הראשונות של המשנה, עדיין לא הבנתי השייכות אל הענין שבו דברתי, ורק אח"ז אורו עיני. וסיים הליובליִנער: "זהו תורה לשמה". האָט געֶכליִפּעֶט⁷⁸ — לשון הרשב"ץ — ואמר "אם לפני ארבעים שנה הרגיש הרמת הרוח מעסק התורה, קאן מען שוין ניט צוקומען צו תורה לשמה אין דעם גלגול".

עד כמה גדול כח קדוש בשעת תשמיש⁷⁹ אפשר לראות מר' מימון. שנשמת הרמב"ם לא היתה נשמה דאצילות, וע"י קדוש ר"מ הגיע הרמב"ם לזה שהשיג עד עולם הבריאה⁸⁰.

הצ"צ אמר: אַ איִד דאַרף זיַין קלאָר ש"ס, וויִ דעֶר רמב"ם⁸¹. וישאלהו דודי הרי"ל⁸² אודותו, ויענה הצ"צ "עֶטליִכע מסכתות, והתחיל למנותן, ולא מנה רק מס' קטנות ומס' ערובין.

ישנו העתק מהרשנ"ע מצעטיִל כי"ק הצ"צ שהחליט ללמוד בכ"י⁸³ שש שעות בלילה בעמידה נגלה. ות"ל שקיים ועבר על ש"ס בבלי וירושלמי וד"ח שו"ע⁸⁴ בעיון⁸⁵.

צהרים

אדנ"ע עשה מעשה ושתה יין בתוך הסעודה בברכה (כי לא הי' סמוך לקדוש), כיון שלא לצאת בברהמ"ז חובת ברכה