217

אצל העמוד בעמידה. וגם אז עמדתי אצלו.

"לפעמים לא יכולתי להתאפק מלחַייֵך מעונג בטוב איזה סברא שכליית בעת המאמר, והייתי סוגר עיני מיראתי לבלבל.

ר' גרשון בער פאַהאַרער⁶⁶ הי' עומד — בתחלת המאמר. אח"כ א"י⁶⁷, כי לא ראיתיו — בעינים סגורות ואצבעו בין שניו (הראה לצד הימני בפיו. הכותב).

מהרשנ"ע הי' אומר דא"ח בעינים סגורות. באמצע האמירה הי' פותחן לאיזה זמן וחוזר וסוגרן⁶⁸. למולו עמד אדנ"ע, רז"א לא יכול לידחוק ולעמוד מפני בריאותו, רק באותן הפעמים כשהי' מהרשנ"ע מדבר דא"ח מעל הבימה — בייֵבה ג"כ — הי' גם רז"א על הבימה.

טרם צאת מהרשנ"ע לאמירת דא"ח היו כל הנאספים דוחקים א"ע, מתאמצים להתקרב וכו', אבל משיצא לא הניע איש ידו ורגלו.

והצווי הי' שבצאתו יסגרו הדלתות ואיש לא יצא ולא יבוא. מי שישן יוציאוהו וגם יתנו לו צעֶמעֶריִצעֶ להריח (אבק מעורר לזורר — ניִסעֶן⁶⁹ — ביותר)⁷⁰.

פעם אירע ואחר רג"ב מפאהאר רגעים אחדים, ונשאר כל זמן המאמר מעבר לדלת.

היו מאמרים שאמרם — מהרשנ"ע — פאַר דיִ קיִנדער מקודם, וחוזר ואומרם גם בש"ק, ולפעמים אמר בש"ק מאמר אחר⁷¹.

עד יום א' לפנות בוקר — פאַרטאָג — הרשות ניתנה לכנוס אליו ולשאול בהמאמר.

פעם נכנסו אדנ"ע ורז"א במוצש"ק לשאול דבר מה בהמאמר, ואמר שיחכו מחוץ לחדרו. חכו עד שעה 4 לפנות בוקר, שאז פתח מהרשנ"ע פתח חדרו וקרא אותם.

שש"פ בצהרים.

במענה על שאלתי: כמעט תמיד הי' אדנ"ע עומד בעת הקריאה ופניו הצדה. בעת קריאת השירה ועשה"ד מיסב פניו אל הס"ת⁷². בשעת קריאת שירת מרים מיסב פניו אל ארון הקודש.

אחרון ש"פ.

רשב"ץ⁴⁹ הי' מוכר ספרים⁷³. להליובליִנער⁷⁴ לא הי' נותן מקודם הספרים גם לדפדף, אף שדרך מוכרי