213
אינו מקפיד עה"ס14 הכתוב בסדור שתחלה יעמיד הכוס ואח"כ יגלה הפת וכיו"ב15.
בשעת אמירת "מצה זו שא"א ע"ש16 מה" או "מרור זה" וכו', אוחז המצה או המרור בידו עד "על שום" הב'17.
באמירת הללוי' — למעינו מים מעמיד הכוס18.
הולך אל הדלת לאמירת "שפוך חמתך"19.
ליל א' מקפיד שתהי' אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא בלילה הב'20.
ליל ב' מבאר בהגדה20.
לוקח האפיקומן של ב"ב (גיסי21 ואני) אליו22, ומצניעם ביחד עם שלו23.
באר בליל ב': באור הסמנים קדש ורחץ וכו', צוהו אדנ"ע ללמדם בהגדה של מהרמ"א24 (קצת מסופק אצלי. הכותב), וכמדומה לו שנקראת ההגדה "הגדת בן חורין"25.
אדנ"ע הי' תמיד אומר "לשנה הבאה" הא' מלעיל והב' מלרע26.
פעם אחת שאלו, וענהו — בחיוך — "וועֶסט עֶלטער וועֶרען, וועסט קליִגעֶר ווערען, וועסט פאַרשטייֵן".
פעם שאלו אדנ"ע מה דעתו הוא בזה, ויענה: שלפ"ד הוא ע"ד ורחל באה וגו'
הערות
- 14. = על הסדר.
- 15. בסידור לפני "והיא שעמדה" כותב אדה"ז: "צריך להגביה הכוס ולכסות הפת כן כתב האר"י ז"ל". ובהערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' כ: "מנהג בית הרב: מכסין את הפת ורק אח"כ מגביהין את הכוס, מתאים למה שאומר בסיום פיסקא זו: יעמיד הכוס ויגלה הפת. וכן בפיסקא לפיכך — מקדים כסוי הפת להגבהת הכוס. — והטעם י"ל, דכיוון דכיסוי הפת הוא כדי שלא יראה בושתו. . נכון שלא יראה גם הגבהת הכוס. ובפרט שלא נמצא טעם לדחות כסוי הפת לאח"כ. וזכר לדבר — סדר קדוש שויו"ט, שהפת מכוסה בעת ההגבהה".
- 16. = שאנו אוכלים על שום.
- 17. בהערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' ל (ד"ה "נוטל הפרוסה בידו כו' נוטל המרור בידו"): "בפסחים קטז, ב הל' להגבי'. אבל בסי' רש"י ובמח"ו כתב: כשמגיע למצה זו מרור זה מניח ידו עליהם (ואולי נ"א הי' להם בש"ס). ומנהג בית הרב לאחוז המצות, השני' והשלישית (ע"י המפה שעליהם) ולהניח ידיו על המרור והכורך — עד על שום השני".
- 18. אף שבסידור איתא "ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו". — וראה הגש"פ הנ"ל ע' לא: "מנהג בית הרב. . להגבי' הכוס ואוחזו עד שמסיים ונאמר לפניו הללוי' — הובא מנהג זה בהגמ"יי — ומעמידו על השולחן וחוזר ומגבי' לברכת אשר גאלנו (וכ"כ בערוך השולחן)".
- 19. ראה הגש"פ הנ"ל ע' מג: "קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית א' מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת כו'" וראה גם ר"ד בעת סעודת ליל ב' דחה"פ תשכ"ח ויום א' דחה"פ תשכ"ט (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' רד. ע' רפו).
- 20. ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 129. וש"נ.
- 21. הרה"ג הרה"ח ר' שמרי' גורארי' — ראה אודותו ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 28 הערה 2. וש"נ.
- 22. ראה גם ר"ד בעת סעודת ליל שביעי של פסח תשכ"ט (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' רצז).
- 23. הטעם לזה — ראה לקמן ע' 214.
- 24. = מוהר"ר משה אלשיך.
- 25. כנראה הכוונה להגדת "(מעלה) בית חורין", שבה נדפס גם פירוש האלשיך. — וראה ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 105, שהאלשיך מבאר כל הסדר דפסח בעבודה בכחות הנפש. ובהערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' ז: "האלשיך. . פי' ע"ד המוסר".
- 26. נעתק (בהשמטת תיבת "תמיד") בהגש"פ הנ"ל ע' יב — מ"שיחות תרצ"א". ובספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 265: "בנוסח הא לחמא הי' אאמו"ר אומר לפרקים הבאה מלעיל, ולפעמים הבאה מלרע".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.