149

חוהמ"ס.

ספר: ר"ש מונקעֶס⁴⁸ — שהי' נקרא כן ע"ש אביו שמואל, כי הי' יתום — דר בעיר אצל פאלאָצק, כמדומה. בגליל ההוא היו ב' מכשפים. — א"י⁴⁹ — והיו מצירים הרבה ליהודים. בכלל, היו משתדלים להתקרב ליהודים, כי שמחים היו בזה שיהודי ישב שעה א' בלי כובע וכיו"ב. אבל לא עם רש"מ.

פעם אחת הראו להם על רש"ם, כי הוא זה. ויחלו לדבר אתו ע"ד וכוח דתי. ומענין לענין התחילו לדבר אודות כשוף. ויאמר רש"מ — והי' כ"ז בקרעֶטשמע ובמעמד כמה אנשים, יהודים וא"י — כי הוא מכשף יותר גדול מהם. ויחלו המכשפים לעשות מעשה כשוף. ורש"מ אינו עושה מאומה. ויציעו לו כי יקחו כוס יי"ש, יתנו לאיש לטעום. למען יראו כי אינו סם וכו' הם ילחשו על הכוס והוא ישתה אח"כ את הכוס. רש"ם הסכים לזה. ובתנאי שאח"כ ישתו הם כוס יי"ש שיתן הוא להם. ויתרצו המכשפים גם לזה. ויקחו כוס יי"ש, ויתיצבו בפנה, לחשו על הכוס ויתנוהו לרש"ם. הלזה לקח את הכוס ברך עליו שהנ"ב וישתהו. בראות המכשפים שלא הצליחו בכשפיהם נבהלו עד מאד, ולא חפצו לשתות הכוסות שנתן רש"ם לכאו"א מהם. אבל המסובים והעומדים שם הכריחום ע"ז. וישתו. האחד מת באותו יום. והב' — למחרתו.

כ"ז הי' בקייץ.

בר"ה הי' רש"ם בלאזני (איני זוכר ברור. ולברר אם דר אז אדה"ז בלאזני או בליאדי⁵⁰. הכותב) אצל אדה"ז. ולאחר ר"ה הלך לו. ליוהכ"פ הלך עוד הפעם לליאזני. והנה בדרכו, ולא יכול בשו"א ליכנס העירה. כי בהיותו בשדה ועל כל צעד ואָראָנעֶס שחורים פודיִן ווײַז⁵¹ נופלין עליו ואין מניחין אותו ללכת. רש"ם קצר בתפלת המנחה, הולך הולך וא"י להגיע העירה.

בביהמ"ד של אדה"ז כבר הגיע העת לאמר כל נדרי. ויפנה אדה"ז אל אדהאמ"צ ויאמר לו: שמואל הולך ואינו יכול דעֶרגייֵן. גייֵ עֶם אַרויס אײַנקעגעֶן (איני זוכר אם אמר לו ג"כ שיקח עוד אנשים עמו. הכותב). וילכו אדהאמ"צ, ר"א האָמלעֶר⁵², ר"פ רייֵזעֶס⁵³ (לא הבנתי אם הלכו עוד אנשים או לא. הכותב). כעבור איזה זמן יצא ג"כ אדה"ז מביהכנ"ס איִן גאַס ויחזור לביהכנ"ס.

בראות רש"מ את הבאים לקראתו, התחיל לצעוק על ר"פ רייֵזעס: מי בקש זאת מכם, שיצאתם לקראתי. דעֶר רבי האָט מיִר געשיִקט יאָלאָפעֶס⁵⁴.. .