145

מוצאי ר"ה, בסעודת הלילה.

ספר: כשהייתי בן ח' שנה הייתי בקי בסדרי זרעים ומועד⁷ תורה⁸ נביאים ראשונים וישעי'. יחזקאל הי' קשה לי לחזרו ע"פ. בירמי' הייתי ממעט מפני שהוא "מ"ש⁹ עצבות". אדנ"ע הי' בוחן אותי והוא רואה בספר.

האײַנפיִרעֶן איִן חדר¹⁰ — ואני בן שלשה.

כשבא אאדנ"ע מנסיעתו (על משך שנים אחדות לחו"ל) לא הכרתיו¹¹.

מוצאי ר"ה רס"א, היו מאמרי דא"ח תקעו ומן המיצר¹², נכנסתי אל אאדנ"ע. אמר לי "מ'דאַרף דאָך וויִסען". "מאָרגעֶן איִן דעֶרפריִ, וועֶסט מיִר ברייֵנגעֶן אַ הַנחפּה. איִך וויִל גאָרניִט וויִסעֶן" וכתבתי ההנחות כל הלילה.

פעם¹³ אחת קראני אאדנ"ע — (והי' אז כבן ד' וה'. הכותב) וצוני לברך על הציצית. עניתי שכבר ברכתי. האָט עֶר מיִר¹⁴. . . התחלתי לבכות, באמרי: פאַר וועמעֶן דאַרפען בעֶנצ'עֶן ציצית. פאַר דעם אויבעֶרשטעֶן, אָדער פאַר דעם טאַטען. . . אויב דו וועֶסט מיִר זאָגען, אַז פאַר דעם טאַטען, וועל איִך בעֶנצ'ען. . . באותו מעמד, לא ענה לי דבר ע"ז. אבל כעבור איזה ימים, איני זוכר בבירור כמה, אבל שבת ודאי היתה באמצע. אמר לי: בעֶנצ'ען דאַרפען פאַר דעֶם אויבעֶרשט' אָבעֶר ביִז וואַנעט מעֶן וועֶרט אַ בַרדַעת, איִז דער טאַטע אַ מַשגיִח. און פון אַ מַשגיח טאָר מען גאָרניִט באַהאַלטעֶן. און דאָס האָב איִך דיִר¹⁵ ניִט פאַר דעם בעֶנצ'ען, נאר פאַר ניִט פאלגעֶן דעֶם מַשגיִח.

מהרשנ"ע הי' לומד לפרקים עם אאדנ"ע. ובלבד שלא ירגישו בדבר, מפני קנאת אחים¹⁶. פעם אחת בחורף בליל מוצש"ק, שעה ה' לערך. כשנכנס אליו אאדנ"ע. אמר לו מהרשנ"ע: אַביִסעל שפּעטעֶר. אַז מעֶן וועט אויפהעֶרען אַרומדרייֵען זיִך. ויצא אאדנ"ע לחדר הסמוך לחכות. והוא עודנו בבגדי שבת, בגדי משי וכובע עגול — (על שאלתי בזה: מתחיל מהברמ"צ, היו לובשים בגדי משי, בשבת¹⁷. ומהחתונה — כובע עגול.