144

ר"ה רצ"א. ריגא1.

ספר: מהרשנ"ע הי' מהדר לתקוע ארבעים ושנים שבריםקטנים בתרועה2. והשברים שלשה לכל היותר ארבעה3.

הרוזיִנער הי' הולך לתשליך לא בר"ה כ"א י"ג מדות (ד' דעשי"ת). בהיותי בארצה"ב — ניו יארק — אשתקד הלכתי לתשליך ימים אחדים לפני ר"ה, במוצאי ר"ה ולי"ג מדות4.

הצ"צ הי' אומר י"ג מדות. הרבנית נ"ע5 (אשת מהרשנ"ע) היתה אומרת ג"כ והי' בשבילה מנין מיוחד. כי אדנ"ע לא הי' בא אל המנין לאמר (אם אמר ביחידות, א"י. אבל כנראה מדברי כ"ק מו"ח אד"ש מבין השיטין, שגם ביחידות לא אמרו סליחות אחרי ר"ה)6.

הערות

  1. 1. מרשימות כ"ק אדמו"ר.
  2. 2. בספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 253: ידוע הי' לאאזמו"ר (אדמו"ר מהר"ש) א לאנגער אטעם לנגינה, ער פלעגט קענען מאכן ביז 53 תרועות מיטן גרויסן שופר. ובספר השיחות תש"א ע' 28: הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש פלעגט בלאזן א תרועה 42 טרומייטן [בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ע' 67 מעתיק שיחה הנ"ל דשנת תש"א בשינויים, וז"ל: בא דעם רבי מהר"ש פלעגט מען בלאזען א תרועה 42 טרומייטן און בא דעם אלטן רבי'ן פלעגט מען בלאזען 63]. ובספר השיחות תש"ד ע' 136 (הועתק בספר התולדות שם ס"ע 73): הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש האט געהאט א לאנגען אטעם. בא תקיעת שופר פלעגט ער אין די תרועה מאכן 72 קולות. וראה שו"ע אדה"ז סתק"צ ס"ד: בתרועה יכול להאריך בטרומיטין כמה שירצה. . יכול לעשות כמה שירצה.
  3. 3. מנהגו של כ"ק אדמו"ר — לתקוע שלשה שברים ומחצה. וראה אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"כ ע' לט.
  4. 4. ברשימת רבינו ממוצאי ראש השנה תר"ץ: "נוסעים אנחנו אל חוף הים, כי לילך אל נהר לתשליך לא הי' אפשר מפני ריחוק המקום, וחפצתי לראות מים חיים במוצאי ר"ה, ולתשליך ניסע ביום ה' בשלש עשרה מדות". וברשימתו מיום ה', ו' תשרי תר"ץ: "הנני נוסע אל חוף הים, תשליך". ראה גם לעיל ב"מבוא" ע' מד.
  5. 5. הרבנית הצדקנית מרת רבקה נ"ע. ראה אודותה לעיל ע' 26 הערה 13.
  6. 6. באגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' רנב: "הנני מעתיק בזה מרשימותי תשרי תרצ"א ריגא, ותשרי תש"ח ברוקלין", ולאחרי העתקת ב' הקטעים הנ"ל (משיחות ר"ה תרצ"א) מוסיף ומעתיק משיחות תשרי תש"ח (נדפס גם בספר השיחות תש"ח ע' 164: "אשת מהרשנ"ע, חמותה אשת הצ"צ וכן אשת אדהאמ"צ היו אומרות סליחות בעשי"ת, אבל לא האנשים. סיפר אאזמו"ר (מהרשנ"ע) לאאמו"ר, אשר פעם בראותו שאמו הלכה לסליחות — בעשי"ת — ואביו (הצ"צ) זיצט און לערנט, שאל אותו עד"ז. ויענהו הצ"צ: עס איז דא א צייט ווען מען דארף זאגען און עס איז דא א צייט ווען מ'דארף טאן. במענה על שאלתי שכתוב לאמר סליחות בצו"ג, ענה כ"ק מו"ח אד"ש: צום גדלי' איז דאך פון די ד' צומות".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.