133

בימים ההם הי' מלמד אחד מחסידי עיר בעשענקאָוויטש ור' דובער שמו. ר' דובער החליט ללכת לליובאַוויטש לשמוע חסידות. ועזב את עבודתו וכתת רגליו עד שבא לליובאַוויטש. בבואו לליובאַוויטש נודע לו שכ"ק אאמו"ר נמצא בנאות דשא. והלך לשם ג"כ ברגל. כשהגיע לשם נודע לו שכ"ק אאמו"ר לא יאמר חסידות. וכמובן שהצטער מאד, כי כל הטרחה שטרח היתה כדי לשמוע מאמר חסידות מכ"ק אאמו"ר. עצב ומדוכא התהלך ר' דובער עד שפגש בו בעל האכסניא הנ"ל. והוא מדבר על לבו שישים בטחונו בה' וכו' מבלי שידע מהי סיבת עצבותו.

לשבת הי' ר' דובער אורחו של אותו בעה"ב, ובכל סעודות השבת ניסה הבעה"ב לדובב את ר' דובער שישיח לו דאגתו אולי יכול לבא לעזרתו, אך ללא הועיל. בסעודה שלישית נשבר ר' דובער, ובעיניים דומעות אמר לו שלא חסר לו מאומה, אלא שרוצה לשמוע מאמר מכ"ק אדמו"ר, והתייגע כ"כ עד שהגיע לכאן, ולבסוף לא השיג את מבוקשו.

הבעה"ב — כיון שהי' כבן בית אצל כ"ק אאמו"ר — נכנס מיד לכ"ק אאמו"ר, ואמר לו: יש כאן אורח שיש לו צער גדול על שאינו יכול לשמוע חסידות מפי כ"ק אדמו"ר. כשאני רואה יהודי שרוי בצער וביכולתי לעזור — אני עוזר. והרי כ"ק אדמו"ר יכול לעזור ליהודי זה ולומר חסידות.

כעבור שעה קלה, הודיע כ"ק אאמו"ר שיאמר חסידות. לאחר ששמע ר' דובער המאמר האָט זיין פנים געלויכטן והי' בשמחה רבה. וכשראה זאת הבעה"ב נכנס שנית לכ"ק אאמו"ר, וסיפר שהמאמר גרם תענוג גדול לר' דובער, ושאל את כ"ק אאמו"ר אם בגן עדן יהי' לו שמחה ותענוג כזה שהי' לר' דובער לאחר ששמע המאמר. והשיבו כ"ק אאמו"ר: אין זה מוכרח. אלא, תדע שעבור כל פעם שאומרים תהלים בעולם הזה, מלמדים אותו בגן עדן פירוש חדש בספר תהלים. כשיצא מכ"ק אאמו"ר התחיל מאז לומר תהלים בהתלהבות עצומה.