132

הערות

1. 1. מיומנו של רבינו.
2. 2. ראה גנזי נסתרות — אור נערב — ע' כא: הרב המגיד הי' שוהה בתפלתו כמה שעות, והי' בסביבה שלו איש א' למדן וי"ש ומתפלל ע"פ כוונת אריז"ל ולא הי' מאריך כ"כ והי' לו לפלא, האיש הנ"ל הי' עשיר והי' נוסע פעם בשנה ללייפציג ושוהה כדי מסחרו וחוזר לביתו ויושב כל השנה על התורה ועבודה. פעם א' עבר לרגל מסחרו דרך מעזריטש ונשאר שם לראות התפלה של המגיד. ונכנס אליו ושאל ממנו שהוא מתפלל ג"כ ע"פ כוונת האריז"ל ואינו מוכרח להאריך כ"כ. שאל לו המגיד ממה הוא מתפרנס. וא"ל שיש לו מעט סלעים ונוסע פעם בשנה על יריד ומביא סחורות הידועים לו ומוכר אותם בעירו תיכף ומהריוח מתפרנס. שאל לו [הרב המגיד] ומהיכן תדע שהרווחת, א"ל אני כותב הסך שהוצאתי על הסחורה וההוצאות וכאשר אני מוכר אני כותב כמה פדיתי ואני מנכה הקרן וההוצאות מסך הנפדה ומה שנשאר הוא הריוח. א"ל הרב המגיד ולמה לך לבלות זמן לנסוע על היריד ולבוא, תכתוב על הנייר הקרן וההוצאות ותכתוב הפדיון ותנכה הקרן וההוצאות מן הפדיון. והתחיל הסוחר לצחק, וכי מן הכתיבה יבוא הריוח בלא נסיעה וקני', ובהכרח צריך לנסוע ולקנות ולבלות זמן ולמכור ואז יוכל להיות ריוח. א"ל המגיד הכוונות הם ג"כ כמו הסחורה, אם לא תהי' קשור בדעתך כאלו אתה שם, הוא כאלו כותב הקרן והריוח, אשר מזה לא יש שום תועלת, אבל אם תקשור נפשך שמה ויהי' שהות לקנות דבר חפץ אז תרויח בהכוונות, וע"כ צריך ע"ז שהות זמן בעת התפלה. ובשיחת קיץ תרצ"ז ("רשימות" חוברת קפג ע' 5): לענין מענה הרב המגיד שאם חפצים להביא סחורה דאַרפען דאָרטען זיין — סיים אדנ"ע: דאָס האָט אויפגעטאָן חסידות אַז מיט אַ מחשבה עיונית איז מען דאָרט.