83

א' דחוהמ"ס, תר"ץ

קודם¹ התפלה חזרתי המא' בסוכות תשבו².

אמרתי להם ג' דברים³:

א) בשם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע דאיך אפשר לומר דעיקר השכל הוא השתוממות, דשכל אנושי הוא קאַלט, הגבלה און ניט אמת (ורק גורם לאמת). אלא דתירץ דהעיקר הוא הנמשל, דהמשל אינו אמת, וכמו מלך תועה ביער ואבד גם עבדיו ומשרתיו, שאינו במציאות, והוא רק משל, ובהיות כי שכל אנושי הוא משל, ויש בו מקורו שהוא הגרעין האמת שבו. ובמקורו בשכל אלקי העיקר הוא ההשתוממות, ולכן גם בשכל אנושי הוא כן.

ב) ונוזלים מן לבנו"ן⁴, לבנו"ן הוא⁵ ל"ב נו"ן, פנימי' חכ' ופנימי' בינה. וי קאן זאיין מזל, נאר עס רינט און מיא ווייס ניט פון ואַנען.

והגדתי להם ביאור בענין ריבוי האור ומיעוט הכלי' דתהו⁶ וענין התרגשות הכחות.